לאנשים יש שמות יפים כמו "קשת" או "חיים", את השמות הנ"ל אני יכול להבין, אנשים רואים דבר יפה ומחליטים שמגיע לבנם/ביתם להיות מתואר ע"י דבר כל כך יפה. למה אם כן יש שמות כמו "יוסף" (בלי שום כוונה לפגוע ואני מתנצל מראש בפני כל אותם יוספים שקוראים את הבלוג). חכמים יאמרו ששם זה מקורו בתנ"ך, אך מהיכן אותה אמא בתנ"ך לקחה את השם הזה?
בתנ"ך יש שמות עם משמעות שאני יכול לראות כמו "ראובן", שכנראה אותה אם מאוד התפלאה שלא יצאה לה בת, או "עובדיה" שאימו מלכתחילה ייעדה אותו לעבודת האל. אבל "יששכר" למשל… או "מיכל", מהיכן שאבו את ההשראה לשמות האלו?
ואם כבר יש שמות שמתארים תופעות טבע כמו "קשת" או "מירב" או "כלנית", למה אף אחד לא קורא לבנו "עץ" או "עלה" (שאני חייב להודות יכול להיות שם יפה מאוד). אני יכול להבין למה אף אחד לא קורא לבנו "מטרונום"… אבל מה רע ב "בריזה" או "פיסגה".
 
כשאני חושב על זה יותר לעומק, אנשים חוזרים על אותם השמות שוב ושוב, בשביל זה כמובן הומצא שם המשפחה. אבל לא היינו צריכים אותו בכלל אם אנשים היו משתדלים להיות טיפה יותר מקוריים ולא להעתיק אחד מהשני. הרי אם יש שמות שלא ניתן לראות את המשמעות שלהם מידית (כמו יוסף… ואני שוב מתנצל) הרי אפשר באותה מישה לתת שמות ללא משמעות כלל, כמו "מניל" או  "מכבר" שבהגיה מסויימת נשמעים נעימים לאוזן, בצורה כזו יכלו להיות לנו שמות למכביר ללא צורך לחזור על אותו שם פעמיים… במיוחד מאחר ואין הגבלה על אורכו של השם…


2 תגובות

|
|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *