היה היתה נסיכה יפהפיה וטובה שנשבתה ע"י מכשפה רעה ומכוערת כמובן. לאחר זמן הגיע נסיך טוב לב שבזכות אומץ ליבו וכוח זרועו(ולמרות שלא היה לו שום קסם או כוח שמשתווה לכוחה של המכשפה), הוא הצליח להביס את כוחה הרע של המכשפה ולהציל את הנסיכה היפה. הנסיך והנסיכה טובי הלב חיו ביחד באושר ואושר.
האם אתם חושבים שהרוע נעלם ונותר טוב בלבד? האם המכשפה היתה באמת רעה? ומי אנחנו שנקבע מה טוב ומה רע?
 
ברוב האגדות הטוב והרע מופרדים בצורה חד משמעית, יש את היצורים הטובים שמסייעים לגיבור, שבדרך כלל נראה חלש יותר מרשע. ויש את היצורים הרעים שנראים חזקים מאוד ועוזרים לרע הראשי והחזק ביותר, אבל תמיד הם, או טפשים, או שיש להם נקודת תורפה כלשהי שהגיבור מצליח לנצל ברגע האחרון.
 
המכשפה ב"הקוסם מארץ עוץ" היתה רעה, מרשעת אפילו. הרי היא היתה עסוקה בלשלוט ברשעות על האיזור המזרחי של הארץ ולהעביד את המתיישבים ואת עוברי האורח. דורותי לעומת זאת היתה טובת לב ותמימה וכל רצונה היה לחזור לדודה ודודתה. ובמקרה אותה מכשפה היתה רגישה ביותר למים ונמסה למגעם הקל ביותר…
הזאב ב"כיפה אדומה" היה רע, הוא בלע את סבתה של כיפה אדומה ואח"כ התחזה לסבתא על מנת לבלוע את כיפה אדומה עצמה. כיפה אדומה היתה טובה, היא רצתה לאסוף אוכל לסבתה החולה, היא האמינה במי שהיא פגשה בדרך על אף היותו חיה טורפת. ובמקרה עבר ציד והציל את כיפה אדומה וסבתה שבצורה מאוד לא מובנת נשארו שלמות גם לאחר שהזאב בלע אותן.
 
הטוב באגדות הוא תמיד זך, תמיד מוסרי, ותמיד מושלם. כיפה אדומה תמיד בטחה בזרים כי מעצם היותה טובת לב עד כמה שהיתה, היא לא יכלה לתפוס את היותם של אחרים פחות תמימים ויותר אגוצנטריים.
דורותי בשום שלב לא ויתרה על חבריה, גם כאשר הדחליל ואיש הפח היו קרועים ומעוקמים עד לבלי הכר לאחר שהקופים המכונפים ביצעו את הוראותיה של המכשפה, גם אז היא לא ויתרה והיא הצילה אותם מאבדון מוחלט.
ניתן לראות את הטוב המוחלט גם באגדות נוספות כגון שלגיה, עמי ותמי ועוד…
 
הרשעים באגדות גם כן מוצגים לנו בצורה מוחלטת. הזאב היה רשע מאחר והוא רצה לאכול אנשים טובים. המכשפה היתה מרשעת כי היא הפכה את האנשים שבארצה לעבדים. הרוע שמומצג לנו הוא מלא ומחליא וללא עוררין מעורר בנו סלידה ורצון לראות אותו מובס.
אנחנו יכולים לראות דוגמאות נוספות לרוע בשלגיה, בסינדרלה ובעוד אגדות רבות
 
האם באמת הרוע הוא מוחלט באגדות? התשובה היא כן, ולא. באגדות עצמן הרוע מוצג לנו כמוחלט וללא עוררין. עם זאת אנו בד"כ מסתכלים באגדות מנקודת מבטו של הגיבור. בכיפה אדומה יש לנו זאב מסכן שלא אכל כבר זמן רב, כדרכם של זאבים עליו לאכול בשר, והבשר שנקלע למולו יידע אותו על אפשרות לארוחה משביעה יותר. האם בתור זאב כזה לא הייתם מנסים לאכול את הארוחה המשביעה, זו דרכו של הטבע…
בקוסם מארץ עוץ אנו רואים את כל הסיפור מנקודת מבטה של דורותי, שאם לאמר את האמת היא מסתמכת על מה שאנשים אומרים לה (הקוסם והמכשפה מהדרום) בנוגע לאותה מכשפה מרשעת מהמזרח. אך עם זאת האם ייתכן שנוכל להבין את הסיבות למעשים כל כך נלוזים כמו אלו של המכשפה מהמזרח? בשלב זה אפנה אתכם לספר שנקרא "מרשעת" תוכלו למצוא אותו במספר חנויות ספרים בארץ. בספר זה תוכלו לקרוא את סיפור הקוסם מארץ עוץ , אבל מנקודת המבט של המכשפה הרעה מהמזרח ותגלו שהשד אינו נורא כמו שחשבתם.
דוגמא נוספת למקרה כזה הוא הספר "ערפילי אוואלון" שבו אנחנו למדים על כוונותיה הטובות של מורגן לה-פיי (מכשפה שהוכרה כמרשעת בסיפור על המלך ארתור).
 
ברבים מספרי הפנטסיה שיוצאים כיום, כבר הבינו הסופרים שהם אינם יכולים לתאר את הרע כרע מוחלט. בספרי רומח הדרקון אחד המכשפים שחורי הגלימה (שקסמם הוא אפל) הינו רייסטלין. ובצורה מדהימה למרות שהפך לשחור גלימה אנחנו מבינים את רייסטלין ואת שאיפתו לכוח, אנחנו מבינים את הסיבות למעשיו ואנחנו מזדהים איתו למרות שחלק מהמעשים מחליאים אותנו.
בספרים של הבלגריאד, אנחנו עדים למעשיו הנוראים של האל הרע טוראק ואל מלחמתם של הקוסמים והאלים הטובים בו. עם זאת אנו יודעים שאותו אל אינו שפוי והוא רואה את המציאות מעט אחרת, ובשלב מסויים אנחנו אף נתקלים בקטע מספר הדת שלו ושם אנו רואים איך כל המצב שאנו מכירים מוצג בצורה שונה אשר גורמת לו להראות כאל הטוב.
הטוב והרע בעולמות אלו אינם מוחלטים ולכן ברבים מהמקרים הרוע מנסה לשלוט, בעוד האנשים ה"טובים" מנסים לשמור על האיזון בין הטוב לרע. הם מבינים שללא טווב לא יוכל הרוע להתקיים אך גם להפך. האם ללא רוע בעולם נוכל להעריך את המעשים הטובים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *