יש לי ידיד שלא נזכיר אותו בשם.
יצא המקרה והוא יצא עם מישהי (שנכנה אותה המאוהבת) ולא היה בטוח לגבי כיצד היא מרגישה אליו. הוא נפגש איתה ועם חברה שלה בביתה וקיבל ממנה רמזים שונים שאותם הוא פרש כאילו היא הגדירה את יחסיהם כסטוץ חד פעמי.
עקב כך הוא הסכים לעשות מסז לחברתה. בעת המסז החליטה המאוהבת לרדת לקנות שוקו במכולת וידידי קיבל זאת כסימן של "לא אכפת לי שאתה מתחיל עם חברה שלי".
יומיים לאחר מכן הוא קיבל טלפון מאותה מאוהבת ובו היא דרשה לדעת האם הוא התחיל עם החברה שלה או לפחות גרם לחברה שלה לחשוב כך. ידידי שאל אותה מה זה עניינה ובתגובה המאוהבת ניתקה לו בפנים.
 
כמה ימים לאחר מכן ידידי התקשר אלי בלב שבור כאשר הוא מסגף את עצמו מנטלית תוך שהוא ממלמל "היא אהבה אותי, אני אדיוט" ועוד כאלו וכאלו ירידות עצמיות.
לשאלתי במה מדובר הסביר לי אותו ידיד שאותה מאוהבת פנתה אליו ואמרה לו שהיא אהבה אותו והוא ממש פגע בה וכעת היא מבינה ש"זה לא זה". אותו ידיד שזה זמן רב משווע לאהבה המיוחלת חש רע על כך שפגע בה ובה בעת פגע בהזדמנות שלו להיות עם מישהי שאכן מאוהבת בו.
 
בפרץ רעיוני בלתי רגיל הצעתי לידידי לפעול ע"פ סצינה שראיתי (בטעות) בתוכנית השמיניה (באמת שבטעות, אני לא עוקב אחרי התוכנית הזאת).
בקטע המדובר טל מוסרי פגע בחברה שלו ועל כן שלח לה קלטת וידאו בה מושמע שיר באנגלית ואילו הוא מחזיק בריסטולים עם מילות השיר בעברית תוך עשיית פרצופים עצובים ומצחיקים למצלמה.
ידידי בייאושו קפץ על הרעיון כמו נינט על תפריט דיאטה וקבע שהוא יגיע לביתי באותו ערב ונשתמש במצלמת הוידאו שלי לצלם את הסרטון. הוא אכן הגיע ומצלמת הוידאו אכן פעלה, היו לנו מספיק דפים והיה גם שיר מעולה. הבעיה התחילה כשגילינו שאין לנו לורד…
 
לאחר חיפושים נרחבים בכל רחבי הבית (אפילו מתחת למיטה) הגענו למסקנה הבלתי נמנעת שאנחנו צריכים לנסוע לאופיס דיפו בקניון.
הגענו לקניון ב 21:45 רק כדי לגלות שהחנות נסגרת ב 21:30. בשלב הזה נאלצתי להחזיק את ידידי על מנת למנוע ממנוע להשתטח על הרצפה בזעקות שבר.
עברנו חנות חנות רק על מנת לגלות שאף אחת מהן לא מוכרת לורדים. הגענו למצב שבו אנחנו מבקשים מהמוכרים שיתנו לנו לורדים שלהם ושאנחנו אפילו נשלם על זה, אבל לאף אחד לא היה לורד. עמדנו לחזור הביתה בבושת פנים ובייאוש מוחלט כאשר ידידי ראה את בית הקולנוע ואמר שאם הוא לא יזכה להכין סרט, אולי לפחות נראה סרט.
 
אני בד"כ לא הולך לראות סרטים.
אני חושב שבתי הקולנוע הם מהגזלנים הגדולים ביותר במדינה הזאת ביחס לשירות שהם מספקים, אבל ידידי היה במצב רגשי אנוש והחלטתי שמוטב לבזבז כסף מאשר חבר.
כאשר ניגשנו אל הקופה ראינו שהקופאית מחזיקה בידה לורד שחור טבין ותקילין.
שיחה קצרה עם הקופאית והיא ניגשה למגירה מאחוריה ושלפה לורד שחור חדש חדיש ומחודש.
לאחר שהודינו לה מקרב לב רצנו בחזרה אל המכונית ונסענו אל ביתי שם הקלטנו את הסרט (5 פעמים עד שיצא משהו סביר). סיימנו להקליט ב 2:30 בלילה וידידי חזר לביתו. אני איחרתי לעבודה למחרת.
 
היום (יומיים לאחר המקרה) הוא נתן לה את הסרט. נראה איך זה יתפתח…

22 תגובות

|
|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *