אכזבה די-נור

מאי 17, 2006 12:05 | מאת | 43 תגובות

16/5, זיקוקי דינור בטיילת יפו. חצי שעה של זיקוקים שעוד לא ראיתם, השקעה של מיליון דולר. המפעילים הם צרפתיים. מתחיל ב 20:30.
 
כאשר הסתיים השיעור בפילוסופיה של המוסר בשעה 20:00, אני הייתי מוכן ומזומן לתפוס מונית לנמל תל אביב. ידעתי שאין לי סיכוי להגיע לטיילת יפו בגלל שיהיו פקקים ואני מספיק מחוכם בשביל להבין שמהחוף בנמל ת"א אני אוכל לראות את הזיקוקים ולהנות למרות שלא אשמע את המוזיקה…
 
אז אספתי את חפצי, ויצאתי מהאוניברסיטה עם חיוך גדול על פני.
 
החיוך נמחק ברגע שראיתי פקק עצום שהגיע עד האוניברסיטה עצמה (רחוב רידינג ברמת אביב) והרעיון של לקחת מונית לכיוון הנמל ירד מן הפרק באותו רגע. למספר שניות עברה בי המחשבה לתפוס מונית לכיוון חולון ולראות את הזיקוקים בטלוויזיה אבל גם היא ירדה מן הפרק אחרי שהבנתי שאני לא אספיק להגיע בזמן ושלראות את הזיקוקים בטלוויזיה גם ככה לא כיף.
 
נותרה אפשרות אחת בלבד, אז שינסתי מותניי ופתחתי בהליכה מהירה לכיוון נמל תל אביב. בדרך עקפתי כמה וכמה מכוניות שקיללו את הרגע שבו החליטו להשתמש ברכב.
מלבד הפקק ה"רכבי" הענק שהשתרע לכל אורך תל אביב, ניתן היה לראות טורים עצומים של הולכי רגל בדרכם לנמל… מסתבר שאני לא כל כך מתוחכם למרות הכל.
 
ב 20:35, כאשר הייתי בשני שליש דרך התחלתי לראות כמה זיקוקים מעל הבניינים, הם נראו לי זיקוקים סטנדרטיים לחלוטין ולא הבנתי מדוע הפרסומות כה היללו אותם. למרות זאת החלטתי להגיע עד הנמל כי בוודאי יש זיקוקים נמוכים יותר ואותם אני לא רואה.
 
לקראת סוף המסע הייתי כל כך קרוב לבניינים שלא ראיתי את הזיקוקים כלל ורק ב 20:50 הגעתי לחוף. מלמלתי בליבי תפילת "שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה" (התפילה כוונה לצרפתים שהביאו אותי [אותנו] עד הלום) והבטתי לכיוון טיילת יפו. רצף אדיר של זיקוקים בכמות שלא ראיתי מעולם נורו לאוויר. צבעים מצבעים שונים, פיצוצים גדולים רעש מטורף… וזה נמשך בדיוק חצי דקה.
 
ואז זה נגמר.
 
אני אתקצר את מה שקרה עד עכשיו:
קרעתי את עצמי בהליכה מאומצת כדי להגיע לחצי דקה האחרונה של מופע זיקוקים שגם ככה לא נראה לי שהוא היה מספיק מרהיב בשביל ליצור את הפקקים שהוא יצר. בשלב הזה קיללתי המון ואני אחסוך לכם את התיאור…
 
במבט מהיר באזור הבנתי שלצאת עכשיו לכיוון חולון זו התאבדות כלכלית (במקרה של מונית) או התאבדות רוחנית (במקרה של אוטובוס), אז החלטתי להסתובב בחוף עד 22:00 כשיישתחררו הפקקים ואז לתפוס מונית הביתה. במהלך שיטוטי הספקתי לחכות 20 דק להמבורגר בBURGERKING (עם הריינגר הלבן הסליחה), לחכות כרבע שעה לנקניקיה בMADBURGER (ושוב סליחה) ולהכוות משוקו חם מדי בקפה שאני לא זוכר את שמו.
 
רק ב 23:00 הפקקים החלו להחלש ואני התפניתי לתפוס מונית.
 
מעולם לא חוויתם ייאוש אמיתי אם לא עמדתם שעה ורבע בנסיון לתפוס מונית ואף אחת מאלו שעברו (כ-30 במספר) לא עצרה לכם. לאחר החצי שעה הראשונה שבה נשארתי באותו מקום החלטתי לשנות עמדה ולצעוד בכיוון הנסיעה בתקווה למצוא מונית שאולי תגיע מאחד הצמתים שבדרך. בחצות הגעתי לרחוב אבן גבירול ורק אז הצלחתי לתפוס מונית שנסעה בכיוון ההפוך לכיוון הנסיעה שלי (ובגלל שזה תל אביב ואין יותר מדי מקומות שמותר לפנות בהם זה עלה לי כ 10 ש"ח יותר).
 
במהלך הנסיעה במונית ראיתי עוד עשרות בני נוער מיואשים כמוני (ואולי אף יותר) מנסים ביאוש לזרוק את עצמם אל גלגלי המוניות בתקווה שאלו יעצרו ויקחו אותם אל המנוחה שבבית. הגעתי הביתה ב00:30 ובמקום לעשות את כל מה שתכננתי באותו יום, הלכתי לישון.
 
בפעם הבאה שיהיו זיקוקים, אני לא הולך ללימודים.
 
נ.ב.
למען הסדר הטוב אציין שידיד שלי, שלא למד באותו יום, יצא שעתיים לפני הזמן מהבית עם הרכב, הגיע לטיילת יפו ונהנה מהזיקוקים והמוזיקה מאוד. לאחר מכן הוא נפגש עם ידידה בטיילת, הסתובב איתה עד אחת בלילה ואז החזיר אותה הביתה וחזר בעצמו. כך שאפשר גם אחרת…

אתם משתתפים בפרוייקט האוהבים ב 22/5?

43 תגובות

|
|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *