ידוע שברשומה עגולה כמו הרשומה ה100 אנשים נוהגים לעשות חושבים, לתאר את מה שעבר עליהם עם הבלוג, לקשר לרשומות נבחרות ובכלל לעשות שמח…
אני לא שונה.
 
טוב אולי קצת שונה. אני החלטתי לעשות רשומה שתספר על דרכי מהיום שבו הגעתי לאתר הזה שנקרא "תפוז"  ועד היום הזה שבו אני עובד בו ומנהל את הבלוגים. אז שמתי בצד את הרשומה השלישית על הטיול לאילת (שקצת נעלבה כי היא רצתה להיות הרשומה ה100, אבל היא נרגעה אחרי שהבטחתי לה ש101 יותר שווה) והתחלתי להזכר במה שקרה לפני 5 שנים…
 

  
בתור גולש מן השורה
ההודעה הראשונה שלי בתפוז היתה בפורום הארי פוטר. הייתי יחסית טירון באינטרנט ומאוד נזהרתי שלא לכתוב דברים שעלולים להתפרש כפגיעה במישהו ועל כן הזהרתי מראש בכותרת שההודעה המסויימת ההיא היא ארוכה (מאז כבר כתבתי הודעות ארוכות פי כמה).
עד היום אני טוען שאם מישהו חוזר בזמן הוא לא יכול לשנות שום דבר וכל מה שהוא כביכול משנה, הרי זה משהו שכבר קרה בעבר (אבל אני לא אכנס לזה עכשיו. זה חומר לרשומה שלמה [אני חושב שגם כתבתי אחת כזו]).
 
לאחר שהפכתי למעין חבר קבוע בפורום הארי פוטר, הרחבתי את פעילותי התפוזית גם לפורומים נוספים. היה את פורום המד"ב והפנטזיה, היה את פורום k4school שנסגר מאז ובמקומו יש את "לימודים ושיעורי בית" והיה את פורום המשוב.
 
"מה כבר יכול לעשות גולש בפורום המשוב?" אתם בוודאי שואלים את עצמכם. אז זהו, שאתם שואלים שאלה לא נכונה. השאלה הנכונה היא "מה כבר יכול לעשות גולש משועמם  מאוד וחסר חיים לעשות בפורום המשוב?". ואכן, הייתי משועמם וחסר חיים והפורומים האחרים לא הספיקו על מנת למלא את הזמן שלי. אז את מה שנשאר מהזמן הרב שהיה לי ביליתי בלענות לגולשים בפורום המשוב.
 
לא עבר זמן והפכתי לבעל ידע בלתי נדלה על אופן פעולתו של התפוז הגדול ואף חסכתי להנהלה עבודה רבה. גולשים רבים טענו שעלי לפתוח פורום משלי ולאחר שכנועים מרובים מצידם, נעתרתי ושלחתי בקשה לפתיחת פורום "תמיכה טכנית לאתר" – נעניתי בשלילה. לא ויתרתי וביקשתי לפתוח פורום שייקרא "באמת בלי צנזורה" ושוב, נעניתי בשלילה. אז ויתרתי.
 
5 ימים לאחר מכן קיבלתי מההנהלה מייל ובו כתוב שביקשתי לפתוח פורום אבל הם לא מצליחים ליצור עימי קשר ואני לא עונה להם במייל. לאחר שהבהרתי להם שהם דחו אותי הם אמרו שכנראה היתה טעות והוזמנתי לראיון במשרדי תפוז.
הראיון היה קצר וקולע ובמהלכו נאמר לי בקצרה שע"פ תשובותי בפורום המשוב נראה שאני כבר מתנהג כמנהל פורום ולכן אין כל בעיה שאנהל פורום (ואין ספק שבשביל זה הייתי צריך ליסוע עד למשרדי תפוז… מסנגר לא היה מספיק). מספר דק לאחר מכן עלה לאוויר פורום "אוף טופיק".
 
בתור מנהל פורום
במשך חודש הפורום היחיד שניהלתי היה פורום אוף טופיק. ולאחר חודש פנה אלי אחד ממנהלי הפורום האחרים והציע להקים ביחד פורום תמיכה טכנית שיקרא "תמיכה בתפוז". ההנהלה לא ששה להקים פורום כזה שכן פורום המשוב שימש באותם ימים גם לתמיכה טכנית, אך לאחר הפצרות מרובות הפורום הוקם, ואין ספק שההנהלה מודה על הקמת הפורום הזה עד עצם היום הזה.
 
חצי שנה לאחר שהתחלתי לנהל את פורום אוף טופיק, החלטתי לטוס להודו. יידעתי את הנהלת הפורומים, מצאתי שני מחליפים שינהלו במקומי את פורום אוף טופיק, ומחליפה אחת שתנהל במקומי את פורום תמיכה בתפוז וטסתי.
אם אתם חושבים שלא נכנסתי מדי פעם לאינטרנט מהודו כדי לראות מה קורה עם הפורומים, אתם לא באמת מכירים אותי.
במהלך הטיול נכנסתי בכל פעם שיכולתי (וזה אומר שהממוצע היה אחת ליומיים, האינטרנט שם מאוד זול) לאינטרנט ובעצם ניהלתי שני פורומים תוך כדי טיול בחו"ל. אין מה לעשות, כשמכורים אז מכורים גם בארצות אחרות.
 
לקראת סיום הטיול (חודש לפני הסיום, רגע לפני הטיסה לתאילנד), דיברתי עם אחת העובדות בהנהלת הפורומים והיא יידעה אותי שמעוניינים להרחיב את התפקיד ולהוסיף עוד עובדים להנהלה. היא אמרה לי שאני מבחינתם מועמד מוביל ואם אני מעוניין הם מאוד ישמחו.
אין צורך לציין שהיו לבטים. עבודה שאני בטוח שאני אוהב לעומת חודש טיול בתאילנד שעוד נותר לי. בצעד מפתיע החלטתי לוותר על העבודה וטסתי לתאילנד להמשך טיול שווה ביותר.
 
כאשר חזרתי לארץ העבודה הזאת כבר לא חיכתה לי ולכן חזרתי לעבוד באורנג (כן, כן, יש לי משהו עם כתום) בשירות הלקוחות הפיננסי. שנה לאחר מכן (באותו זמן הייתי 3 שנים בתפוז ושנתיים מהם מנהל פורום) הם פנו אלי שוב מאחר וחיפשו מנהל חדש לקומונות. בלי לחשוב יותר מדי יידעתי את הבוסית שלי באורנג שאני מתפטר וחודש לאחר מכן התחלתי לעבוד בתפוז.
 
בתור עובד בתפוז
את הקומונות ניהלתי במשך כחודש לפני שהציעו לי לנהל את הבלוגים בנוסף. בסה"כ זו לא היתה הרבה עבודה והסתדרתי לא רע עם שני מוצרים. אבל אז החלו השיפורים בבלוגים והעליה של "הבלוגיה" וזה דרש ממני עוד ועוד זמן והקומונות הוזנחו מעט (המומלצים לא הוחלפו במשך שבוע בחלק מהפעמים).
 
לאחר שיידעתי את הבוסים שזה בעייתי להחזיק שני מוצרים כאשר משפרים אחד מהם באופן אינטסיבי, נשכר עובד נוסף שקיבל על עצמו את הקומונות ואני נותרתי עם הבלוגים בלבד.
 

 
זהו זה, אלו היו החיים שלי בתפוז-לנד עד לרגע זה (רשומה שאורכה 5 שנים). היה מהנה, ואני מקווה שימשיך להיות.
 
אתם מוזמנים איתי כוסית  לכבוד 100 הרשומות שכתבתי ולכבוד 100 הרשומות הבאות.
לחיים. 

25 תגובות

|
|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *