כבר מזמן רציתי להשלים את טרילוגית אילת ותמיד היה משהו שכתבתי שקיבל קדימות איכשהו. גם הפעם התלבטתי, להשלים את הטרילוגיה או לכתוב על מפגש הבלוגרים שהיה אתמול. בשלב מסוים הבנתי שאם אני לא אכתוב את הסיום של הטרילוגיה עכשיו אני לא אעשה את זה לעולם. אז קבלו את החלק השלישית והאחרון של הנסיעה לאילת. קצר יותר, חביב יותר  והכי חשוב – אחרון! לא תצטרכו לשמוע על זה יותר.

 
ביום הקודם של ה"נסיעה לאילת":
ל - מחר קמים מוקדם כדי שנספיק ללכת לבריכה לפני שנוסעים הביתה.
ח – מתי זה מוקדם?
ל - ב 7 בבוקר. אפילו הזמנתי השכמה
 
היום ב"נסיעה לאילת":
ח – יאללה חברה קומו, השעה כבר 10 צריך לזוז.
 
כפי שבוודאי הבנתם, לא הלכנו לבריכה. ל הזמינה השכמה אבל לא באמת קמה ממנה. אבל זה בסדר, אם היו מנסים להשכים אותי ב 7 בבוקר סביר להניח שהייתי אומר להם ללכת לבריכה לבד ולהשאר מתחת למים.
 
באותו היום היתה לנו דילמה - מטוס או אוטובוס.
מטוס זה מהיר יותר ונוח יותר ואוטובוס הוא איטי וכשמסתיימת הנסיעה לוקח לדם שעה וחצי לחזור ולזרום. לצערי הרב מטוס הוא גם יקר הרבה יותר והאפשרות היחידה שלנו למצוא אחד זול היתה לחכות בשדה התעופה ולקוות שיהיה מקום פנוי באחד המטוסים. אני אחסוך לכם את ההמתנה הארוכה שעברנו שבמהלכה כמעט נרדמתי על הרצפה של שדה התעופה וגם הספקתי לצלם וידאו של הרגל של ב (כן כן, משועמם כבר אמרתי?). טיסה לא יצאה לנו מזה.
 
מאחר וח לא חיכה איתנו לטיסה (הוא גר בדרום) הוא המתין לנו בתחנת האוטובוס רק כדי לגלות שהוא רשום לאוטובוס אחר.
 
הנסיעה עברה ללא תקלות מיוחדות ואני, בתור אדם שאוהב לישון, לא ירדתי מהאוטובוס באף אחת מהעצירות (אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה פיפי היה לי כשהגעתי הביתה). באחת העצירות ח בא לבקר באוטובוס שלנו (מסתבר שנסענו אוטובוס אחרי אוטובוס לאורך כל הדרך) ובאותה פעם הוא גם עשה את אחת הטעויות הגדולות ביותר שהוא יכל לעשות בדרך חזרה – הוא אכל מקופלת.
יום לאחר מכן בבית החולים הוא בטח קילל את הרגע הזה.
 
הגעתי הביתה. הלכתי לישון.

16 תגובות

|
|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *