אני מתפרק לגמרי

ספטמבר 7, 2006 21:07 | מאת | 7 תגובות

הכל התחיל מקליפס
 
ביום שהכל קרה עברנו משרד. בעבודה החליטו שהמיקום שבו אנחנו יושבים צריך להיות שייך למישהו אחר ואותנו העבירו למקום אחר באותו קומה. על מנת לשמור על השולחנות שלנו (שולחנות גדולים שלקח לנו הרבה זמן להשיג), אני ושותפי למשרד השקענו ופירקנו אותם בעצמנו.
כאשר הייתי צריך להרכיב את השולחן שלי מחדש במשרד החדש הבחנתי שכרטיס העובד שלי חסר.
 
כרטיס העובד שלי היה מחובר למכנסיים בקליפס מיוחד שממנו יוצא חוט מתארך. כך אני יכול לפתוח את הדלתות מבלי שאצטרך לחפש את הכרטיס בתיק שלי (ותאמינו לי זה יכול לקחת שעות).
לאחר שהבחנתי שהכרטיס נעלם, חזרתי על עקבותי ומצאתי אותו מונח על הרצפה. הקליפס היה שבור.
 
זה המשיך עם תיק
 
כאשר חזרתי הביתה באותו היום, הייתי גמור לחלוטין. ההעברות גבו ממני הרבה אנרגיות (נסו אתם להבריג ברגים כשהגישה היחידה שלכם לשלוחן לא מאפשרת למברג להיות ניצב לראש הבורג), ורק רציתי לישון. האוטובוס עצר בתחנה שלי ואני לקחתי את התיק שלי וירדתי.
 
התיק שלי הוא תיק כתף. הכוונה היא שיש רצועה אחת הנלבשת על הכתף ונמתחת באלכסון לאורך הגוף. התיק שלי מכיל הרבה שטויות, החל מאוכל שאני לוקח מהבית לעבודה (או קופסה ריקה של אוכל בדרך חזרה) וכלה באייפוד שקיבלתי במתנה ליום ההולדת שהיה. אתם יכולים לתאר לעצמכם שהוא לא קליל במיוחד.
 
כרבע קילומטר מהבית שמעתי בום ולפתע הרגשתי שמשקל כבד נגול מעלי. לקח לי מספר שניות להבין שהתיק שלי כבר לא עלי. הבטתי לאחור וראיתי את התיק שוכב לו על המדרכה. הרצועה היתה קרועה.
 
זה הסתיים עם שעון
 
הגעתי הביתה כאשר אני סוחב את התיק בידי. הרגשתי עייף ומיוזע ורציתי רק לישון. אבל לא אדם כמוני ייכנס למיטה מזיע.
דידיתי לכיוון ארון הבגדים ולקחתי לבנים חדשים, דידיתי לכיוון המיטה, לקחתי את מדי השינה שלי (פיג`מה זה שם מעצבן) וכיוונתי פעמיי לכיוון המקלחת.
 
השעון שלי הוא שעון של קסיו, הזכוכית שלו שקועה כדי להמנע משריטות, הוא עמיד בפני מים ל 100 מטרים ויש לו אור ירקרק ומגניב שמאיר רק את הספרות. הרצועה של השעון תואמת את היד שלי בצורה מושלמת והוא נמצא איתי כבר 3 שנים תמימות. אתם יכולים לתאר לעצמכם שאני מאוד אוהב את השעון הזה.
 
בעת המקלחת, בדיוק כשחפפתי את הראש, שמעתי בום קטן והרגשתי מן קרירות מוזרה בידי השמאלית כשהמים נגעו בשטח עוד שהיה מוגן עד לאותו רגע. מבט מהיר לכיוון הריצפה הבהיר לי את גודל הזוועה. השעון היה מונח שם. הרצועה היתה קרועה.
 
סיכום
 
קליפס חדש לכרטיס העובד כבר קיבלתי. לבן. הקודם היה כחול.
תיק חדש ורצועה חדשה אני עוד צריך לקנות. בינתיים אני מוצא את עצמי הולך לעבודה עם תיק ביצפר כחול ומסתכל מדי פעם ביד החשופה שלי רק כדי להזכר שאני צריך להוציא את הסלולארי בשביל לדעת מה השעה.

7 תגובות

|
|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *