סקס סמים ו… זהו.

גדי שמשון פרסם בבלוג שלו טקסט של בחורה שבחרה להישאר בעילום שם.

הבחורה מספרת על החיים שהיו לה שנסובו בעיקר סביב הגברים ששכבו איתה. היא מספרת על השבוע ששכנע אותה להפסיק עם ההרס העצמי וללכת לטיפול.

בשבוע שלפניו שכבתי עם ארבעה גברים שונים, כולל שני חברים הכי טובים שחיזקו את חברותם בזיון משותף אתי, שבסופו הסתכלתי על הגוף שלי, שמרוב אקסטזי והתעמלות כבר לא היה שלי יותר, ולא יכולתי לזכור מי אני. כשעידן, החבר הכי טוב שלי, שמע את הסיפור הוא בא אליי הביתה, אסף את כל הסמים שהיו שם, ואמר שמספיק, זה לא יכול להימשך ככה. די עם הקלאבינג, די עם הסמים, די עם הגברים. התכוונתי להפסיק עם כל הדברים האלה, אבל כמו כל מכורה טובה, ניסיתי להתחכם להתמכרות. באותו לילה הייתי שם כניסוי, רציתי לראות אם יש לי מה לעשות במועדון ההוא, שבמשך שנה היה מרכז החיים שלי, בלי להיות מסוממת לגמרי. הניסוי לא הצליח. המוזיקה הייתה מהירה מדי, האורות מהבהבים מדי, ובלי הכדור הקטן שעורר צורך דוחק למגע, גם הגברים לא נראו אטרקטיביים כל כך.

במהלך הטקסט היא מספרת על דרכה החל מהתקופה שהיתה ילדה קטנה ולא ממש מקובלת. ממשיכה ומתארת כיצד החלה לשכב עם הבנים המקובלים בשכבה על מנת להרגיש שייכת וכיצד היא שקעה לאט לאט בדכאון שלא זיהתה.

מכיוון שאני בחורה סתומה במיוחד, דיכאון אפור לא הספיק לי כדי להבין שמשהו מאוד לא טוב קורה לי, ורק כשהתחיל דיכאון שחור משחור הבנתי שהגיע הזמן לשנות דברים. ארזתי את עצמי, מצאתי עבודה ועברתי לעיר אחרת, להמציא את עצמי מחדש. קצת הצלחתי, באמת. הצעד הראשון היה להחליט שאני לא מזדיינת יותר, ושק שלם של חרדות ירד ממני. כבר לא הייתי צריכה לג'נגל בין גברים, לפחד שמא ההוא יפסיק להתקשר וההוא יוריד את תדירות הביקורים שלו. הקפתי את עצמי בחומה, והכול היה בסדר, אוטיסטי, אבל העדפתי אוטיזם על כאב.

למרות זאת, לאחר נסיון נוסף להפתח לגבר אותו חשבה לרציני, היא מצאה את עצמה נמשכת לעולם המסיבות, הקלאבינג והאקסטזי. את שיא ההרס העצמי היא תארה כבר בפסקה הראשונה, וההמשך תלוי רק בה.

הייתי רוצה לספר עכשיו איך הכול השתנה פתאום, אבל החיים בכלל לא כאלה. דברים התחילו להשתנות, אבל נורא לאט. שוב נכנסתי לתקופת התנזרות, אבל הפעם זה לא היה מתוך אימה, אלא כדי להכיר את עצמי, ובאיטיות מדהימה התחלתי לחבב את עצמי. גיליתי שיש לי מה להציע מעבר למיניות הבוטה והמזויפת ההיא. שאנשים נמשכים אליי גם כי אני חכמה, מצחיקה וחדה, שיש למה להימשך גם כשאני לא מתלבשת כמו זונה בחמישים שקל ומדברת מלוכלך. איכשהו התחלתי לאסוף סביבי אנשים שונים, שהרבה יותר קרובים למי שאני באמת. אנשים שיכולתי לצחוק אתם, ולדבר על ספרים, וללכת לבתי קפה ולסרטים ואז לדבר על זה, אנשים שמסתכלים ורואים מעבר להצגות השקופות שלי.

על מה לא מספרים כשכותבים על הסקס והעיר וכל זה