דני מגדיר את הבלוג שלו, "דיסוננס קוגנטיבי", כבלוג על המתמטיקה והפסיכולוגיה של חיי היום יום, אך את האירוע שעורר אותו לכתוב את הפוסט האחרון לא נהוג לראות מדי יום.
ביום שישי שעבר ישבתי עם חברים בבוקובסקי בתל אביב. מתישהו, קצת לפני שתיים וחצי בלילה, החלטנו לעזוב את המקום ולהמשיך הלאה. יצאנו לרחוב, ומיד נתקלנו במחזה מזעזע: באמצע הכביש היתה מכונית סיטרואן לבנה הפוכה לגמרי, ומסביבה התקהלות של אנשים נרגשים.
מתברר שרגע לפני כן, התרחשה במקום תאונה.מה בדיוק קרה שם, אני לא יודע. את התאונה עצמה לא ראיתי, כך שהידע שלי מבוסס על שברי דברים של האנשים שהיו ברחוב.
לא על התאונה עצמה כותב דני את הפוסט. בעת התאונה הוא הקשיב לאנשים ואחד המשפטים שהוא שמע שוב ושוב היה ”איזה מזל! היה יכול להיות הרבה יותר גרוע…“.
ההתייחסות למצב של תאונה ללא נפגעים כאל מזל, היא דוגמא קלאסית למה שמכונה בפסיכולוגיה counterfactual thinking – הנטיה שלנו להשוות את המצב הקיים במציאות למצב היפותטי, שהיה לכאורה מתקיים לו רק משהו מסויים בעבר היה שונה. טריויאלי? ממש לא. למעשה, זוהי תופעה פסיכולוגית מרתקת, עם השלכות מרחיקות לכת על חיי היום יום של כל אחד מאיתנו.
דוגמא מעניינת למשמעות העמוקה של התופעה ניתן למצוא במחקר של פרופ‘ תומס גילוביץ‘ מאוניברסיטת Cornell. גילוביץ‘ העלה את השאלה הבאה [1995]: מבין העומדים על פודיום המנצחים באולימפיאדה, מי שמח יותר – זוכי מדליית הארד, או זוכי מדליית הכסף?
מתי אנחנו נתקלים במקרים של counterfactual thinking? דני מונה 4 מקרים, הנה אחד מהם.
קרבה – ככל שהמצב ההיפותטי נתפס כקרוב יותר למצב האמיתי (מבחינת סבירות), גדל הסיכוי שתתבצע ביניהם השוואה. דוגמא אמיתית: לפני שנה, אחד מחבריי ניחש 15 (מתוך 16) משחקים בטוטו, וזכה בכמה עשרות אלפי שקלים. קשה לתאר את עומק הדיכאון שהוא הפגין בערב בו נודע לו על הזכיה, בייחוד לאור העובדה שהפרס הראשון באותו שבוע (בו לא זכה איש!) עמד על כמה עשרות מליוני שקלים. אני זוכר אותו אומר לי ש“אם רק היה מסמן X במקום 1 על איזה משחק בליגה הארצית…“.
רוצים לדעת מי משלושת הזוכים שמח יותר? רוצים לקרוא על שאר המקרים בהם נתקלים בחשיבה שכנגד העובדות? אתם מוזמנים לקרוא הכל בפוסט מה אם…? תאונות דרכים, מדליות וקורבנות אונס.