רשיון לפגוע ולא להרוג

על המקרה של החוואי שירה בפורץ שבא לביתו שמעתי דווקא במדור הסאטירה של אורי פינק באתר "עניין מרכזי". מקרים שכאלה תמיד גורמים לי לחשוב. מצד אחד החקלאי ניסה להגן על הרכוש שלו, מצד שני יש דרכים יותר טובות להגן על רכוש מאשר הרג. מצד אחד, לסמוך על משטרת ישראל זה כמו לא לעשות כלום, מצד שני אם כל אחד ייקח את החוק לידיים זה מתכון בטוח לאנרכיה.

בפוסט שכתב יהונתן קלינגר על הנושא מצאתי כה עובדות שלא ידעתי עליהן.

הבעיה העיקרית כאן שמנסים אולי להזניח הוא שליורה כלל לא היה רשיון להחזיק את הנשק. כשבאים לבדוק את הבעיה צריך להתייחס ללא מעט סוגיות: הראשונה היא שמדובר בירי על מנת להגן על רכוש, ועל ידי הפיכה של כזה לחוקי אנו מקבלים על עצמנו הנחת יסוד שיש מחיר לחיי אדם, והוא קרוב למחיר הרכוש (הנחת יסוד: הפורצים היו רק גנבים ולא באו לפגוע בחייו של החוואי); הסוגיה השניה העיקרית היא שאותו יורה לוקח את החוק לידיו כיוון שהוא רואה כשל בפעילות של המדינה.

כשבני האדם התאגדו תחת האמנה החברתית ויצרו מדינה הם עשו זאת על מנת להפחית את מקרי האלימות. הם הבינו שרק על ידי הפקעת האלימות מהפרטים והעברת הסמכות להשתמש בה לגוף שלטוני השימוש באלימות זו יהיה מבוקר. "אבות האומה" (במובן הרחב, ולא במובן האמריקאי) רצו שהפרטים ירגישו בטוחים יותר, כל אחד מהם מוותר טיפה על חירותו האישית לשאת נשק ולהגן על עצמו וכל אחד מקבל בתמורה בטחון: לאחרים גם אסור לשאת נשק.

האמנה החברתית היא מעין רעיון חברתי המיוחס בעיקר לפילוסוף תומס הובס שהוזכר לראשונה בספרו של ז'אן ז'אק רוסו. הרעיון פותח ע"י פילוסופים כמו תומס הובס, ג'ון לוק ואחרים. רעיון האמנה החברתית (ע"פ תומס הובס) אומר שבמצבם הטבעי, בני האדם נמצאים במצב של מלחמה אחד עם השני. כל אדם חושש לחייו כל הזמן ובאופן כללי חייו אינם חיים. לשם כך כורתים בני האדם אמנה חברתית בה הם מוותרים על חלק גדול מהחופש שלהם לטובת מנהיג או מוסד מנהיגות שישמור על הסדר. בדיוק כמו שיהונתן מתאר…

הסמכות של אותו אדם, מצד שני, להפעיל נשק, היא בעייתית. הוא לוקח כח שניתן במיוחד ובחוק למדינה ומעביר אותו לעצמו. בדיוק כמו שאדם יכול לקחת את הסמכות להפעלת אלימות הוא יכול ללכת ולגבות מסים משכניו על מנת לשלם על כביש חדש או לשבור לשכניו את אנטנת הטלוויזיה כיוון שאלו לא משלמים אגרה. הנטילה של הסמכות אל אדם פרטי (או אל המון זועם) יכולה להביא רק לנזק.

אז מה הפתרון? יש בכלל פתרון? אתם מוזמנים לקרוא את דעתו של יהונתן בפוסט תיקון חצות שני.

מחשבות של 4 על “רשיון לפגוע ולא להרוג

  1. האמנה החברתית מיוחסת בעיקר להובס? לא, במקרה, למי שטבע את המושג, רוסו? כן, הובס תיאר סוג של אמנה חברתית, אבל אם כבר, מיל תיאר משהו הרבה יותר דומה לתפיסה שלנו כיום את הרעיון של אמנה חברתית (ומבחינת המצב הטבעי שלהם – אין כל כך הרבה הבדל בין מיל להובס).

  2. ועוד תיקון קטן, אם אפשר: מצב הטבע לא תמיד נתפס כמצב גרוע של "מלחמת הכל בכל". זה תלוי את מי אתה שואל – הובס אכן חשב כך, אבל לוק חשב אחרת. לפי לוק מצב הטבע היה מצב כמעט מושלם, רק שהיתה חסרה בו הגנה אפקטיבית על זכות הקנין והיתה חסרה בו ריכוזיות של סמכות השפיטה (כולם יכלו לשפוט את כולם). רוסו בכלל טען אחרת, וכו' וכו' וכו' וכו'. זה מה שקורה כששיעורי הפילוסופיה הם טריים יותר (יעני, כשאתה רך בשנים).

  3. את זה דווקא זכרתי, אבל בחרתי להציג דווקא את התאוריה שתואמת את הגישה של יהונתן בפוסט שלו. אתה צודק בזה שזה נראה כאילו כל ההוגים חשבו את אותו הדבר. הוספתי הבהרה שמדובר בתאוריה של תומס הובס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *