ים של טיפשות

ינואר 19, 2007 23:08 | מאת | 3 תגובות

שמענו לא מעט על אנשים ידועים שקנו תארים במקום ללמוד. בתור סטודנט זה תמיד קומם אותי. מדוע אני צריך לעבוד קשה, ללמוד כמו חמור ולהשקיע שעות בשביל לקבל תואר שאפשר פשוט לקנות בכסף. לוקח לי קצת זמן להיזכר שאני מעוניין גם לדעת את החומר.

למרות הפעמים הרבות בהן שמענו על אנשים שקנו תארים, עוד לא שמענו תיאור מפורט של מקרה כמו זה שכותב זוליש.

אני עדין זוטר. אבל פעם הייתי זוטר יותר. ועוד לפני כן הייתי מתרגל. בקורס קצת מוזר, ולא ממש שגרתי, קורס שהוא יותר בכיוון הטכני מתודולוגי. בשנה השנייה בא מלאתי את תפקידי נפל לידי כבוד – גם הוא לא שגרתי. בשבוע האחרון של החופשה הגדולה נקראתי למשרדו של ראש החוג לקבל בשורה: "בסמסטר הבא עלינו לטובה, תשב בכיתתך אישיות בכירה". מטעמי כבוד וצנעת הפרט, שמו ותפקידו יישארו עלומים לעד.

בשיעור הראשון הגעתי בציפייה, אך האישיות כנראה הייתה עסוקה. בשיעור השני, באיחור של שעה, התגנבה האישיות לירכתי הכיתה. לא חלפה דקה, וטלפונה זמזם. לא חלפה שנייה נוספת ומבחינת האישיות השיעור הסתיים.

בשיעור השלישי, האישיות הקדימה. חיפשה אותי במסדרונות ההשכלה. לחצה את ידי. אמרה מילה טובה. שאלה שאלות, ביקשה הקלות, והתיישבה בשורה הראשונה – מקום של כבוד. אך עד מהרה הטלפון צלצל, והאישיות יצאה. וחזרה. וביקשה סליחה. ואחרי דקותיים שוב יצאה. וחזרה. והטלפון ממשיך, והאישיות גם היא בשלה, עד שלאחר הצלצול החמישי (וההערה הרבית) ביקשתי סליחה ויצאתי שנייה בעקבות האישיות החשובה.

האישיות התנצלה, והבהירה את החשיבות הרבה של השיחה. וקודמתה. ואני המלצתי בחום שאולי כדאי הפעם לוותר על הנוכחות למען יתר הכיתה.

נחשו מה רבה היתה ההפתעה של זוליש, כשבשיעור הבא הגיעה המזכירה של אותה אישיות במקום האישיות עצמה. ולאחר מכן…

בשלושת השיעורים הבאים לא ראיתי את האישיות, וגם לא איש מטעמה. אך אחרי השיעור השביעי קיבלתי מכתב בתיבה. האישיות מתנצלת על ההיעדרות ועל הטרטורים, ומבקשת להגיש את חובותיה שלא הוגשו משיעורים קודמים. גם ראש החוג קיבל העתק, ואף התקשר אלי ישירות לעודדני להענות לבקשה, וכך ניתנה לאישיות הזדמנות "שנייה". אלא שכבר למחרת התקשרה המזכירה, וסיפרה לי בהתרגשות שהיא לא מצליחה. המטלות קשות לה, והיא לא יודעת את התשובות. אולי יש לי שעת קבלה, או אולי אני עושה הדרכות פרטיות.

בהתייעצות נוספת עם ראש החוג, שביקש להיות בתמונה, קיבלנו החלטה מכרעת ששימחה רבות את המזכירה. החליט הראש, לפנים משורת הדין, לפתור את המזכירה מהגשת התרגילים. כי ממילא מה הטעם במשחק המשונה, הסטודנט, הלא הוא האישיות, את העבודה ממילא לא עושה. וכך, נוצרה דממה עד לשיעור האחרון, בו נכח האישיות בשמחה ובששון. ואף כיבה את הסלולר, והצביעה בנימוס, ואפילו תרם מילה או שתיים (גם אם בלי קשר לקורס).

נחשו מה קרה במבחן המסכם? בעצם אתם לא צריכים לנחש, אתם מוזמנים לקרוא על כך בפוסט ים של טיפשות: הטיפה הראשונה.

– – – – –

עוד פוסטים שכדאי לקרוא:

3 תגובות

|
  • להגיד שאני מופתעת?….זה לא יהיה נכון.
    להגיד שאני מזועזעת?…גם זה לא נכון.

    להגיד שאני אפתית?…זה כבר יותר מתקרב למציאות.

    וזה מזעזע אותי!!!! הפכנו אדישים וכהיי חושים,השחיתות פושה בקו ישיר עם האדישות שלנו כעם….פותח עיתון בבוקר,זורק נחרה של"נו עוד אחד" וממשיך הלאה.

    ותמיד אשאל את עצמי ..מי פה הפושע האמיתי?
    הם ??. או שמא אנחנו השותקים והאדישים???

  • זוליש says:

    תודה על הבמה. אך חבל לי שאינך מפנה את קוראיך לקרוא גם את ההקדמה לדברי. שכן, אין זה אלא אירוע אנקדוטאלי במערכת שברוב ימות השנה מתנהלת כסדרה. לא שחסרות דוגמאות כפי שהבאתי אני, אבל לא זה העיקר. לכן, התגובה הראשונה, זו שלפני, מעציבה אותי. יש שחיתות במקום בו אני עובד – אבל היא לא פושה ולא צריך להגזים בהתיחסות לה. טיפה אחת של דיו… זה הכל. תקראו את ההקדמה… סיפור בלי קונטקסט הוא כמו מריחת חמאה בלי לחם. חסר בסיס…

  • אורי says:

    אורה, אנחנו לא פושעים. שתיקה היא לא פשע ולא משנה כמה אנשים אוהבים לומר את זה. אנחנו בחרנו באנשים שייצגו אותנו והם אלו שפושעים.

    זוליש, זו אמנם טיפה אחת של דיו אבל תסכים איתי שכמה טיפות ביחד הופכות לכתם. אני בטוח שאורה לא חושבת שהמקרה הזה מייצג את כל המערכת, אבל גם כתם יכול להעיב על הציור הכללי. בכל מקרה הקישור בסוף הפוסט מפנה לפוסט המלא שלך, כל מי שמעוניין מוזמן לקרוא את כולו כולל ההקדמה 🙂

|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *