ניסיתי להעריך כמה שמות משתמש פתחתי בתפוז והגעתי למספר מדהים של כ-200. בערך 8 מתוכם פעילים ברמה זו או אחרת, האחרים נפתחו לבדיחה של רגע, לבדיקה טכנית או סתם בשביל לתפוס שם מגניב.
ועדיין, יש לי 8 שמות משתמש שונים, פעילים. חלק יודעים לקשר ביניהם וחלק לא. בחלק מהם אני מודיע קבל עם ועדה שזה אני, ובחלק מהם אני משתמש אנונימי, חדש, לא מוכר. באיזה מהם אני מציג את האני האמיתי? זו שאלה טובה. האם יש בכלל שם משתמש שבו אני מציג את האני האמיתי? זו שאלה טובה יותר.

שירה כותבת על המסכה שאנו עוטים באינטרנט

הוא הצית סיגריה ושאף אל ריאותיו את העשן הסמיך.
הניקוטין נשפך אל תוך עורקיו ותוך שניות ספורות התפזרה החמימות המוכרת בכל איברי הגוף.
שיעול קל, שאיפה נוספת, והוא פסע לכיוון בקבוק הוויסקי שחיכה על השיש במטבח.
הנוזל הצלול נכנע לו והתאחד עם כוס הזכוכית.
כשהכוס לפותה בכף ידו, הוא פסע אל המחשב שבפינת החדר.
משקפי הראייה עשו את דרכן אל גשר האף, שפלט כעת שני סילוני עשן מסולסל דרך הנחיריים.
שֵׁם משתמש,
סיסמא,
וכבר הוא בִּפְנִים.
בנאמנות כלבית, יְסוֹד קבוע ויציב בתוך חייו התלושים, המתין לו הבלוג כיריעת בד בתולית המצפה לצייר שימלא אותה במקלחת שוטפת של צבעים.

"הרבה זמן לא כתבתי, חברים".
אצבעותיו פיזזו על פני המקלדת בריקוד קליל, המלים כותבות את עצמן מעצמן.
"אבל הייתי עסוקה עד מעל הראש בעבודה".
אות הצטרפה לאות וחָבְרוּ יחד למשפטים שקלחו מקצות האצבעות, מנהלים תחרות עם קצב המחשבה.
"המנכ"ל מינה אותי לאחראית על פרוייקט חדש ובקושי אני מוצאת את הזמן לנשום. חוץ מזה" הפוגה קלה, שפתיים יבשות נצמדות אל הצינור הלבן ויונקות את רעל הניקוטין "יצאתי עם אחותי לפאב לפני שבועיים ונדמה לי שפגשתי את אהבת חיי…"

רבים מאיתנו מסתתרים מאחורי מסכות, גם באינטרנט וגם בחיי היומיום.  אך באינטרנט, בניגוד למציאות הפיזית, קשה הרבה יותר להבחין בכך.

מתי בפעם האחרונה חשבתם מי האנשים האלה, שמופיעים לכם על המסך באופן קבוע, שבוע אחרי שבוע ללא חופשות או היעדרויות בלתי מנומקות…?

מי האדם שמסתתר מאחורי המסכה המוקפדת הנפרשת כמניפה של מילים על צג המחשב ?
מי יושב מן העבר השני,
מכניס אתכם אל נפתולי נפשו ומארח אתכם בנדיבות בתוך חדרי לבו ?

האם הוא מחזיק בכינוי אחד,
או שמא בשלושה,
ואולי בתְּרֵיסַר ?

אתם מוזמנים לקרוא את שאר הסיפור ואת המסקנות בפוסט מאחורי המַסֵּכָה.

– – – – –

חמישה פוסטים נוספים ששווה לקרוא

12 תגובות

|
  • מטר שמונים says:

    את האישיות?
    לא ברור לי מה זה נותן

  • מטר שמונים says:

    מצטער ברח שלי
    שאלתי אם זה לא מפצל את האישיות?

  • אורי says:

    לא חושב שזה מפצל.
    אחת הסיבות העיקריות לשמות מרובים הוא הרצון שאנשים יקראו את הטקסט שלך ולא ייחסו אותו למישהו שהם כבר מכירים מהרשת. אם אני מנסה לכתוב בסגנון שונה, על דברים אחרים, הייתי רוצה לראות כיצד אנשים מקבלים אותם בלי קשר לעובדה שהם מכירים וקוראים את מה שאני כותב בבלוג הרגיל שלי.

    למצב כמו שמתואר בפוסט של שירה, אני לא חושב שאני אגיע. אני לא מתאר את עצמי כמו מישהו שאני לא. אני פשוט לא אומר לאף אחד שגם שם המשתמש שכותב את הבלוג הזה הוא אני. לדוגמה, כשהתחלתי לכתוב ביקורות טלוויזיה רציתי לראות איך אנשים יגיבו אליהן בלי שידעו שאני כותב אותן. אבל אם מישהו היה שואל, לא הייתי מכחיש, ואני לא חושב שיצרתי דמות חדשה, רק כתבתי בשם משתמש אנונימי…

  • שירה1973 says:

    נחמד לראות שהמלצת עלי, למרות שזה גורם לי לתחושת נרדפות קלה (איך הגעת אלי…?) אני אתמודד ואתגבר
    🙂

    שמחה שאהבת את הפוסט.
    וגם אני, כמו מטר לפניי, תוהה האם זה לא גורם לאיבוד מסויים של האני שלך, בתוך כל שלל הזהויות המפוברקות.

  • קרןאפ says:

    מה פתאום איבוד, זה כל הכיף!!!
    החשיבה המערבית מתאפיינת בחשיבה בינארית:או כן או לא. מלמדים את הילדים בהפכים: או שאתה טוב, או שאתה רע. בחברות אחרות (בודהיזם למשל,) יש חשיבה מעגלית יותר: הכל מסתובב- לפעמים אתה טוב, לפעמים רע ולפעמים גם טוב וגם רע. אתה שואף למשהו אבל לפעמים למרות הכוונה, בא לך לנוח ולא לעשות כלום (ועדיין, אתה עדיין שואף את אותה שאיפה).
    גם אני מפוצלת. למליאןת'אלפים פיצולים. ואני אוהבת את זה שאני לא חד ממדית. אני גמישה ומשתנה ולא חייבת להתחייב. לפעמים אני שמאלנית ולפעמים ימנית ומותר לי להגג ולקשקש כי אני באמת לא חייבת כלום לאף אחד. אני נכנסת לאינטרנט כי אני אוהבת את ריבוי האופציות ואני גם אוהבת את צורת החיברות המיוחדת הזאת.אני אוהבת להקשיב ולהישמע, לחלוק דיעה משותפת ולחלוק על דיעה מסויימת. איפה עוד פוגשים מכשפות שהיא גם פיות טובות?(ות'כלס- זה ברור: לכל פייה טובה יש את היכולות של מכשפה.)

  • קרןאפ says:

    דרך אגב- איזו טכנולוגיה מופלאה האינטרנט הזה. אני שנות אור מאחוריכם בהבנת הכלי הזה. (למשל הייתי מאוד שמחה לדעת איך משתתפים ומצביעים ולא רק איך מגיבים, אבל נו, טוב, מילא)

  • אורי says:

    איך הגעתי? מעבר לכך שנעמה המליצה על הפוסט שלך בעמוד הבלוגיה, אני גם נוהג לשוטט ברחבי הבלוגספירה ולקרוא טקסטים מעניינים. הבלוג שלך נמצא אצלי בקורא הRSS כבר הרבה זמן 🙂

    כמו שעניתי למטר, אני לא חושב שאני מאבד את ה"אני" שלי בעצם הכתיבה בשמות משתמש שונים. בכולם אני כותב דברים שאני מאמין בהם, רק הנושאים שונים.

  • אורי says:

    יש משהו במה שאת אומרת. לכל אדם יש פנים רבות, תחומי התעניינות רבים ודעות שונות. השאלה היא האם נחוצים שמות משתמש שונים בשביל להציג את זה? האם לא מספיק שם משתמש אחד שבאמצעותו נכתוב את הכל?

    אני מוצא שיותר נוח לי לכתוב על טלוויזיה בכינוי אחד, על בלוגים בכינוי אחר, על החיים בכינוי נוסף וכו'. אדם אחר ימצא לנכון לרכז את כל התכנים בבלוג אחד.

    למרות הכל הדוגמה ששירה נתנה היא קיצונית לכיוון מסויים מאחר ואותו אדם כבר לא כותב בתור עצמו. הוא ממציא לעצמו חיים שלמים בתור דמויות בדיוניות. דרך הדמויות האלה הוא חי חיים פיקטיביים ומטעה את הגולשים שמגיבים לו. במצב כזה הייתי אומר שיש טעם לפגם.

  • אורי says:

    דווקא נראה לי שהצלחת להגיב בלי שום בעיה 🙂
    לא הבנתי למה את רוצה להצביע…

  • שירה1973 says:

    קודם כל נעים להכיר, אני תמיד תוהה מיהם האנשים שקוראים את הבלוג שלי (למעט שניים מחבריי בחיים המציאותיים, אני לא באמת מכירה את הנפשות הפועלות ואודה שזה מסקרן לפעמים).

    אני לגמרי מסכימה עם עניין הרבדים השונים שקיימים בכל אדם. ברור מאליו שלכולנו פנים רבות, תחומי התעניינות מגוונים והאופן בו פוסט מסויים יציג אותי לקהל תלוי בין היתר אפילו ביום ובשעה בו הוא נכתב…
    אם במקרה אהיה עצובה ברגע הכתיבה, מן הסתם תשתקף דמות פסימית.
    אם ארגיש מאושרת בו ברגע, הקורא שייכנס באותו היום יקבל את הרושם שאני אדם חייכן ואופטימי.
    האם נכון יהיה להגדיר אותי רק כאחת משתי האופציות האלה ? ברור שלא.
    אדם מורכב מכל כך הרבה מעבר להגדרות והתוויות האלה.

    אני באמת כיוונתי אל סיטואציה קיצונית בהרבה. על אדם שמציג בכוונה בבלוג שלו דמות מסויימת, אבל מאחורי הקלעים פועל אחרת לגמרי.
    אני פשוט מנסה להבין מאיזה מקום זה נובע, ואיזה צורך זה משרת אצלו.
    בסיפור שכתבתי אני יכולה לנסות ולשער מן הסתם, כי היא נוצרה בדמיוני… אבל אין לי מושג לגבי האנשים שפועלים כך באמת, בתוך מציאות הוירטואליה.

  • אורי says:

    אני מתאר לעצמי שאנשים שממציאים דמות בדיונית וכותבים בשמה הם אנשים שזקוקים לבריחה מהמציאות. החיים דרך הדמיון שלהם נותנים להם את הפנטזיה שהם חיפשו ולא מצאו בחיים האמיתיים שלהם.

|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *