על כתיבה ועל התווים שברקע

יצא לי לצפות בידיד כותב פוסט בבלוג שלו. הרדיו פעל ועוצמת הרעש (גוון סטפני נחשבת אצלי רעש אחרי שמשמיעים את השיר שלה 8 פעמים ביום) היתה בשמיים. שאלתי אותו אם זה לא מפריע לו לכתוב והוא ענה שזה דווקא עוזר לו.

אני זקוק לשקט כשאני כותב. אם מישהו מדבר לידי, משחק לידי או עושה כל דבר אחר שכולל רעש אני משתגע. לקרוא, לעומת זאת, אין לי בעיה בשום מצב ואני תוהה, בשני המקרים אני עושה פעולה שדורשת ממני תשומת לב. מדוע דרוש לי שקט על מנת לכתוב ? האם זה עניין של מציאת המוזיקה הנכונה? יכול להיות שקולות מונוטוניים, פופ או כל דבר קופצני מפריע לי אבל מוזיקה שקטה דווקא תעזור?

כמובן שלא יכולתי לשאול שאלה שכזאת בלי לבדוק אותה, ולכן את הפוסט הנוכחי התחלתי לכתוב כשברקע התנגנה לה מוזיקת רייקי שקטה ורגועה. הפסקתי את הדיסק מיד לאחר הפיסקה הראשונה. לאחר מכן ניסיתי לשים מוזיקת מחזמר (דיסני) שהופסקה גם היא מיד לאחר שסיימתי לכתוב את הפיסקה השניה. במהלך הפיסקה הנוכחית ניסיתי לשים דיסק של אריק איינשטיין ואת ערוץ 24. את שניהם כיביתי לאחר כמה מילים.

אני אוהב מוזיקה. אני אוהב להקשיב, ואם היה לי כוח ללמוד אני בטוח שהייתי אוהב לנגן. חבל ששתי האהבות שלי לא מסתדרות אחת עם השניה. מה שמביא אותי לשאלות שלשמן כתבתי את הפוסט הזה:
1. האם אתם מסוגלים לכתוב ברעש?
2. מה יכול לשגע אתכם ולמנוע מכם לכתוב?

** ערכתי שינויים קלים בתוסף של שליחת המיילים למנויים, אני מקווה שהוא יעבוד טוב יותר עכשיו אבל אם אתם מקבלים ג'יבריש, סביר להניח שזה יתוקן בפוסט הבא.**

מחשבות של 2 על “על כתיבה ועל התווים שברקע

  1. אני כותב עם מוזיקה ברקע. בלי מוזיקה אני לא מצליח להתרכז.
    אבל אם יש לידי מישהו, אפילו אם הוא שקט, אני לא יכול לכתוב, וזה גם מוציא אותי מדעתי.

    ומה איתך? גוון סטפני מצויינת!

  2. מוזר, שתי התגובות האחרונות שלך סוננו ע"י מערכת הספאם של הבלוג. לא קרה לי עדיין.
    האמת, היכולת שלי לכתוב עם מוזיקה השתפרה קצת אבל כשיש לי אפשרות אני מעדיף לכתוב בראש שקט.
    וגוון סטפני אכן מצויינת, אבל טוחנים את השיר האחרון שלה ברדיו וזה יכול להמאיס כל אחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *