לפני כחצי שנה, שני אנשים מהקומה שלי בעבודה עברו לקומה אחרת וגילו שם אוצר – 4 כיסאות נוחים, עם גלגלים, עם משענת מתכווננת וכל דבר אחר שתוכלו לחשוב עליו (לא הם לא עושים מסאג, לא הם גם לא מספקים שירותי מ... מה יש לכם?). הם לקחו לעצמם שניים ונתנו את האחרים לי ולהוא עם הצליאק.
 
מאז עברו כמה חודשים. אחד הכיסאות איבד את משענות הידיים וכבר לא היה נוח, לאחד נפלה המשענת ואני לא יודע מה קרה לשלישי אבל גם בו הפסיקו להשתמש. הכיסא היחיד שנותר שלם ובריא היה הכיסא שלי. אני אהבתי אותו ושמרתי עליו מכל משמר. והכיסא, הוא החזיק מעמד במהלך כל ההתגלגלויות שלי ממקום למקום, במהלך כל הקפיצות מלאות ההתרגשות ובמהלך כל האיומים בכך שאני אזרוק אותו על כל מי שעיצבן אותי. הוא כנראה ידע שהכל מאהבה.
 
קרחצן
 
זה היה הקול ששמעתי כאשר התיישבתי עליו הבוקר. מעין "קרחצן" קטן ולא מזיק, אבל מחריד לבבות. מיד קמתי ממנו ובדקתי אם משהו נסדק. בדקתי את הגלגלים, בדקתי את ידית ההרמה, בדקתי אפילו את המשענת, אך לא מצאתי דבר. התיישבתי עליו בזהירות ואף קול לא נשמע. נרגעתי וחזרתי לעבוד.
 
מאוחר יותר הראיתי לשותפתי את השיר שטיפקס מתעתדים לשיר באירוויזיון תוך שאני מנסה לשכנע אותה שאם מקשיבים לשיר שלהם מספיק פעמים אפשר ללמוד לחבב אותו. היא לא ממש הסכימה איתי ועמדנו להתחיל את אחד הויכוחים האלה שלא יוצאים ממנו כשלפתע
 
קרחצן
 
"שמעת משהו?" "כן, ואתה?" "כן". לאחר מספר שניות בהן לא נשמע קול נוסף החלטנו שהכיסא שלי פשוט עובר יום מוזר ועברנו על כך לסדר היום. קובי אוז בדיוק התחיל לשיר בעברית והשותפה שלי ניסתה להשתמש בזה נגדי אבל
 
פריייייייק
 
"עכשיו בטוח משהו לא בסדר איתו" ייללתי. הכיסא שלי, הכיסא האהוב עלי משמיע פרפורי גסיסה. שותפתי ניסתה להרגיע אותי ולומר שזה בסדר ובטח צריך לשמן אותו או משהו כזה. ואני, התאוויתי להאמין לה, וחייכתי על מנת שהכיסא שלי ידע שאני בוטח בו.
 
טיפקס בדיוק סיימו לשיר על מסך המחשב ואני התרוממתי על מנת להפעיל את הרדיו. אינני זוכר איזה שיר נוגן באותו רגע ברדיו, כי מהרגע שהתיישבתי בחזרה כל מה ששמעתי היה
 
בום!
 
מצאתי את עצמי על הרצפה. המשועמם שעבר בדיוק באותו רגע ליד הדלת וצפה במחזה התחיל לצחוק ללא הכרה, עוד ועוד אנשים מהקומה חשו לצפות בפגע שנפל.
 
התרוממתי והבטתי על מה שהיה פעם הכיסא שלי. שתיים מהרגליים שהחזיקו אותי במשך חודשים רבים שכבו להן על הרצפה מנותקות ממה שהיה פעם כיסא שלם וגאה. הבטתי בעצב על הכיסא השבור ובמוחי עברה רק מחשבה אחת "הגיע הזמן לעשות דיאטה".

13 תגובות

|
  • ליידי סנו המקורית says:

    חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח הלך גם
    הכסא הרביעי ……………… העקר מה שלומך

  • ילדהשל חופש says:

    🙂
    מזמן לא צחקתי לקריאת פוסט:)

  • siv30 says:

    חחח…אוי אני בטח הייתי מתה במקום
    מצחוק ומתחילה לבכות בהיסטריה.

  • Reznik says:

    תמיד שאני לא מגיע, יש דברים משעשעים
    למה?

  • השרוט ממליץ says:

    D:
    כל הדברים הטובים נגמרים אה? D:

  • פגעסוס says:

    העיקר, הכל מעולה
    אני ידוע כבן אדם שנופל וקם. אפילו שריטה לא נשארה.

  • פגעסוס says:

    אני שמח שהעליתי חיוך על פנייך
    גם אני נוטה לצחוק כאשר מישהו נופל… אפילו כשאני נופל אני צוחק. והשיר של טיפקס אכן לא רע בשמיעה שניה ומעלה. הבעיה היא שרוב המצביעים ישמעו אותו שמיעה ראשונה הערב…

  • פגעסוס says:

    גם אני כמעט בכיתי בהיסטריה…
    עכשיו אני צריך למצוא כיסא טוב חדש…

  • פגעסוס says:

    אתה מבין את זה הפוך
    זה לא שתמיד כאתה לא מגיע קוריעם דברים משעשעים…. זה תמיד כשקורים דברים משעשעים אתה לא מגיע. האשמה היא בך לא בדברים המשעשעים….

  • פגעסוס says:

    מישהו פה אופטימי P-:
    אני יוצא חזק יותר מכל אירוע כזה. עכשיו אני אמצא לי כיסא נוח, עם גלגלים שגם יעשה לי מסאג`!!

  • ליידי סנו המקורית says:

    אני עדין מתרגשת מהזכיה
    האמת לא האמנתי שאזכה , ומתוסכלת מכך שלא יכולה לפתוח בלוגי ממולדת כפי שאני רוצה [בגלל התקנה המטומטמת לדעתי שאי אפשר כמה בלוגים על אותו ממיל] אבל בסך הכל די כיף לי ונעים

  • Reznik says:

    אופיטמי שכמוך.

  • פגעסוס says:

    אני שמח 🙂
    גם לי לא נוח כל כך עם התקנה של המיילים, אבל היא לא ברת שינוי… לפחות לא בתקופה הקרובה.

|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *