אחת לכמה זמן קם לו חבר כנסת שרוצה לעשות כותרות. בשביל לעשות כותרות, צריך להציע הצעת חוק שפוגעת בציבור כלשהו. מספר הכותרות שיקבל אותו חבר כנסת וגודלן עומדים ביחס ישר לעוצמת הפגיעה וציבור הפגיעה.

האינטרנט הוא כר דשא פתוח להצעות חוק ביזאריות. אין עליו צנזורה מלאה, כולם יכולים לכתוב בו ורחמנא ליצלן, הוא מלא בתועבה מינית. חבר כנסת שמציע הצעת חוק המגבילה את חופש הביטוי באינטרנט גם מראה שהוא "חדשני" (הוא מתעסק באינטרנט, אינטרנט זה חדשני, מכאן ח"כ חדשני) וגם פוגע בציבור שהוא מלוכד ומבוזר בו זמנית (כותבים הרבה, פועלים מעט). פשוט מושלם.

כתבתי בעבר על ההקבלה בין מהפכת האינטרנט למהפכת הדפוס. גם אז הכנסיה ניסתה לפעול כנגד הספרים בגלל התועבה שהכילו וגם אז התוצאה היתה כישלון מוחלט. העולם המערבי נע לכיוון חופש הביטוי המוחלט. היום זה נשמע מאוד קיצוני, חייבת להיות צנזורה כלשהי, אבל אם נחשוב על זה, בעבר לכתוב מילים גסות נחשב לקיצוני. סביר להניח שבעתיד הפתיחות לסוגים שונים של חופש ביטוי תגבר והצנזורה תפחת.

אם כך, הצעתו של חבר הכנסת כהן (הצעה מספר 892), לדרוש מספקיות האינטרנט לחסום אתרים למבוגרים, נדונה מראש לכישלון. האם זה אומר שאין טעם שנפעל נגדה? להפך ולהפך. עלינו לפעול על מנת להפוך את ההצעה הזאת לכישלון. אנחנו חלק מן המנגנון שיגרום לה להיות כזו. לכן כיתבו על הנושא, הקימו קול צעקה וכמו שכתב חנן כהן, נסו להעלות את הנושא למודעות. אל תתנו ל 892 להתקיים.

תגיות: , , ,

תגובה אחת

|
|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *