ללכת עד הסוף

לא פעם עלו בראשי רעיונות לאפליקציות חדשות, ממשקים חדשים, אתרים חדשים וכו'. מעט מאוד מהם יצאו אל הפועל, חלק בגלל חוסר זמן, חלק בגלל שהם דרשו השקעה גדולה וחלק בגלל שלא האמנתי שהם יכולים להצליח. בסופו של דבר בחרתי ליצור פרוייקטים אחרים, חלק קשים יותר וחלק פחות, אבל תמיד אני תוהה מה היה קורה אם הייתי מנסה להרים את אלו שויתרתי עליהם.

ליאור טוען שרוב הויתורים נובעים מבינוניות

אריק ברמן שר באחד השירים החדשים שלו- ” הכל מסביב בינוני”, בשורה אחרת הוא מתאר את אחת השיחות שיש לו עם חבר או מכר ,”מה איתך אחי, חשבת כבר?” אריק ברמן עונה לו, “כן, נראה לי שאני רוצה להיות זמר” החבר מעלה את מחשבותיו לגבי הרצון הזה, “עזוב אותך אחי מחלומות מטורפים, כמוך יש בשקל אלפים”.

לא האמנתי שאריק ברמן יכול לשיר שיר שאני כל כך אתחבר אליו, אבל הבן אדם תותח.

מאות פעמים בחיים שלי שמעתי אנשים טוענים שלא צריך ליזום ולעשות משהו מכוון שיכול להיות שאנשים אחרים יעשו את זה וחוץ מזה יש מתחרים רבים וגדולים. אז מה, אם יש אלפים כמוהו זה אומר שהוא צריך לוותר?

כמה פעמים שמעתי אנשים אומרים, עזוב אותך אל תיכנס לזה, גוגל/יאהו/וואלה כבר בטח עושים את זה. זאת בינוניות לשמה. חלק יטענו שאני תמים מכוון שאני קורא לזה בינוניות אבל אני אתן דוגמא.

קצת לפני שנות ה- 2000 היו כ-6 מנועי חיפוש מאוד מצליחים בעולם. הם משכו מיליונים אליהם, אנשים רבים השתמשו בהם והגופים שהחזיקו אותם הרוויחו הרבה מאוד כסף מפרסום באנרים ומקידום אתרים למקומות יותר גבוהים. נראה היה כאילו השוק הזה מפוצץ. כמו כן, השוק היה יחסית וותיק, כ- 5 שנים. אם יזם שהיה רוצה לפתח מנוע חיפוש מגיע לאחד מהאנשים הבינוניים האלו, הם היו אומרים לו דבר אחד- ” עזוב אותך אחי, החברות הכי גדולות משקיעות מיליונים במנועי חיפוש, יש להם את המתכנתים הכי טובים וצוותים של עשרות שרק עובדים לשפר את המנוע חיפוש שלהם. אין מצב שאתה יכול להתחרות ביאהו הגדולה ובחברות שמשקיעות שנות אדם שלמות בפיתוח מנועי החיפוש האלו”

יש לנו מזל שסרגי ולארי לא הקשיבו לקולות של הבינוניים ובכל זאת החליטו לפתח מנוע חיפוש ולהתחרות בכל החברות העשירות שכבר החזיקו אחד כזה.

אז מה אפשר להבין מזה? את המסקנה ותובנות נוספות אתם מוזמנים לקרוא בפוסט הכל מסביב בינוני.

– – – – –

קיבלתי כמה מיילים ואפילו תגובה אחת על כך שאתם מעדיפים לחזור לשיטה הקודמת של המלצה ראשית ומספר המלצות קטנות בתחתית הפוסט. אם אני חוזר לשיטה הזאת זה אומר שאני אעדכן ככל הנראה רק אחת לשבוע ולא פעמיים או שלוש (השבוע האחרון לא היה דוגמה, עברתי דירה ולא היתה לי גישה רציפה לאינטרנט ברובו) כמו במקרה של המלצה אחת לפוסט.
אתם מוזמנים לענות על הסקר שבבר הצדדי של הבלוג ולהחליט מה אתם מעדיפים. אני אתן לסקר לרוץ קצת ואז אפעל ע"פ התוצאות 🙂

מחשבות של 4 על “ללכת עד הסוף

  1. לא זה לא נכון שכל הויתורים נובעים מבינוניות. יש באמת ויתורים אמיתים כמו למשל שאתה עובד על פרויקט אחר ואין לך זמן. מה שכן, אני רוצה לשאול אותך:
    הפרויקטים האלו שלך הצליחו?
    האם בחרת בפרויקטים שיש להם סיכוי הצלחה הכי גדול או האם בחרת להוציא לפועל את הפרויקטים שהסיכון בהם נמוך ושקל להוציא אותם לפועל? אם אכן בפרויקטים האלו בחרת אז כנראה שאתה בינוני. זה רק השארה שלי ואין לי שום דבר נגד אנשים בינונים, במיוחד לא כלפייך אורי (-:

  2. וכמה עניינים טכנים.
    1. למה הבלוג שלך לא מופיע בגרייפס
    2. אני מעדיף את הגרסה הישנה עם כמה המלצות בכל פוסט

  3. אבל לא כתבתי "כל" הויתורים, כתבתי "רוב". למרות שאולי גם זה לא נכון…

    חלק מהפרוייקטים הצליחו, חלק נכשלו, חלק היו קלים וחלק מהם עדיין קשים. חלק אני יודע שאני אעשה בעתיד אבל משום מה דוחה ודוחה אותם בשביל שטויות אחרות.

    אין לי מדד מסויים לגבי פרוייקטים שאני דוחה. בהחלט יכול להיות מצב שאני אחשוב על פרוייקט גדול אבל אוותר עליו כי לא יהיה לי כוח להתחיל ואולי בגלל שאני ארגיש שאני לא אצא מזה.

    אני מניח שכולנו מתנהגים בבינוניות בחלק מהמקרים.

  4. 1. זו החלטה של אביעד. הוא מכיר את הבלוג ואם הוא ירצה הוא יוסיף אותו.

    2. ראיתי שהצבעת בסקר 🙂 נראה לי שאני אריץ אותו במשך שבועיים ואז אחליט בהתאם לתוצאות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *