ימין ושמאל רק חול וחול

כשהייתי קטן ביקור בחוף הים דרש הכנה מיוחדת. אמי היקרה הוציאה מהארון את בגד הים הכחול, את קרם השיזוף, את השמשיה ואת המגבות. אני, לעומתה, רק פתחתי את הארגז שמתחת למיטה והוצאתי את הדלי האדום – דלי ארמונות החול שלי.

יהודה בלו מספר על מקרה שקרה לו בחוף הים

בראשית חודש יוני נקלעתי אחר הצהרים לרחוב יונה הנביא בעירי תל אביב. מפאת חוסר תוכניות, מצוקה מוחית או ניחוחו המלוח של הים, החלטתי לשים פעמיי הישר מערבה, וכך התחלתי כעבור זמן קצר לצעוד מחוף גאולה בכיוון צפון. הבטתי מפעם לפעם בים ובשמיים שמעליו, אך מרבית הזמן הייתי שקוע במחשבות כהרגלי. לפתע קטעה זעקה את הרהוריי. זאטוט כבן חמש צווח עליי בזעם רב. בשניות הראשונות אחרי כן לא תפשתי מה אירע לפרא הקטנטן, עד שמבטי הצטלב עם עקבותיי האחרונות. נתברר לי לתדהמתי כי כפות רגליי מעכו היטב ארמון חול שידע רגעים יפים יותר.

לא היה זה ארמון מפואר שמלכים נוהגים להשתכן בו, ולבטח ערכו לא היה שווה דבר, אבל הילד הכועס הוכיח אותי גם בבעיטה. תפסתיו והנפתיו מעלה, מגיש אותו במפתיע לזרועות אמו, שנחרדה לרגע קט מהמעוף הקצרצר שחווה צאצאה הבועטני. הוא עוד עשה ניסיון להשתחרר מכבלי ידיה, ואולי אף לתקוף אותי בשנית, אולם אני כבר המשכתי לי הלאה, שואל עצמי האם דרכתי על ארמון החול מפני שלא נתתי דעתי במציאותו, או שכן ראיתיו, ותת-המודע המקנן בראשי, במקום שיורה לי לשים לב אליו, שלח הוראה הפוכה ודורסנית, משל היה זה אך טבעי לנהוג כך כלפי יצירתו של אדריכל רך בשנים. שאלת המחקר היתה פשוטה: האם לאדם יש יצר בלתי נשלט להרוס ארמונות חול על חוף הים? החלטתי לבדוק זאת אחת ולתמיד.

וכך החלה הבדיקה

ביומו הראשון של המבחן ישבתי מאחורי ארמון החול במרחק של מטר. בדקתי בשעוני ולמרות שחלפה מחצית השעה ועימה 22 יצורי אנוש, אף אחד מהם לא טרח לאמץ שריריו במעיכת הארמון, מלבד בחורה צחקנית שנתקלה בקצהו המערבי, וננזפה קלות על ידי בן זוגה שקרא לה להשתמש בעיניה. היו לה עיניים יפות. היא צחקקה לעברי והתחננה למחילה. התעורר בי רגש נקמה קטנטן, וביקשתי אותה לתקן את נזקיה כשמאחוריה החל גל ענק מתקרב. במנוסתה, לא רק שהחריבה את הארמון כליל, אלא אף דרכה על כף ידי, בעודה ממלטת מפיה צעקות גחכניות להכעיס. מה חבל שחולות טובעניים נדירים כל כך בעולמנו.

ביום למחרת שבתי לאותו המקום. שוב בניתי ארמון של חול. הפעם הזו התיישבתי במרחק של חמישה מטרים מזרחית מארמון החול. במשך שעה ומחצה נאלצתי לבנות אותו עוד שבע פעמים מחדש. מספר האנשים שחלפו על פניו בעת מבחן היה 109. בדיעבד אוכל לומר כי נוכחותי הסמוכה שימשה כסות הגנה לארמון אף יותר מחומתו הדקיקה.

הבדיקה של בלו ארכה עוד מספר נסיונות ויש גם מסקנות שתוכלו לקרוא בפוסט מבחן הרס ארמונות החול.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *