מדי פעם, בשבתות וחגים ערוץ 23 נכנס ללופ. מה שגורם לי לתהות מדוע דווקא בשבתות וחגים? הרי בשבתות וחגים האנשים נמצאים בבית ויכולים לצפות בטלוויזיה במשך כל היום. דווקא בימי עבודה יש סיכוי טוב שהם יפספסו חלק גדול מהתכנים המשודרים ולכן דווקא אז יהיה נחמד אם הם ייכנסו ללופ.
אחת לכמה זמן, ערוץ 23 נכנס ללופ של הסיטקום המיתולוגי הישראלי – קרובים קרובים. מה שגורם לי לתהות מדוע לשדר את הסיטקום הזה שוב ושוב. מדובר בסדרה ארכאית עם בדיחות שכבר מזמן הפסיקו להצחיק, עם התייחסות להתרחשויות שאינן אקטואליות ועם משחק מוגזם ולא אמין.
ברוב הפעמים בהן נכנס ערוץ 23 ללופ ומשדר את קרובים קרובים, אני מוצא את עצמי יושב עם חיוך דבילי מול המסך ולא זז. מה שגורם לי לתהות כיצד התוכנית הזאת מצליחה להשפיע עלי בצורה כזאת. הרי את כל הפרקים שלה כבר ראיתי (גם את האיחוד). הרי מהבדיחות שלה אני כבר מזמן לא צוחק. הרי את השחקנים שלה (חלקם) אפשר לראות גם בכלי תקשורת למיניהם או על במות התיאטרון.
בכל הפעמים האלה אני מגיע בסופו של דבר למסקנה הפשוטה שאני, כמו רבים אחרים, פשוט חובב נוסטלגיה. סביר להניח שאם יציגו בשידורים חוזרים את ריץ`-רץ` או את דובי הדוברמן גם בהם אצפה כשחיוך דבילי מעטר את פני. יש משהו בלצפות בתוכניות האלה שראינו פעם וליהנות משינוי הגישה שלנו. לצפות באותם תכנים בדיוק מנקודת מבט שונה מוכיח לנו שהתבגרנו באמת.
זו אופרה אחרת
מאחר והפריים טיים הפך לערימה של שעשועונים ותוכניות זבל החלטתי להשקיע מעט זמן בתרבות. עברתי על רשימת התוכניות של הערוץ הראשון ונתקלתי בתוכנית על אופרה שמנחה גיא מרוז. חשבתי לעצמי "גם גיא מרוז וגם אופרה ביחד? מה יכול להיות רע?".
מעולם לא ראיתי אופרה מתחילתה ועד סופה, גם מכיוון שקשה לי לצפות בשירה עם טקסטים שאני לא מבין (איטלקית) וגם מכיוון שזה דורש ממני לצאת מהבית ולהתנתק מהמסך הקטן. אחרי הכל אופרה זה לא קונספט שמתאים לטלוויזיה.
שמחתי כשראיתי שהאופרה המדוברת היא דווקא בעברית. מעבר לכך, בקטעי השירה נוספו להן כתוביות שסייעו לי לי להבין מה נאמר שם. זאת ועוד, על מנת להתאים את האופרה למסך הקטן, הם קיצרו אותה והשלימו את החלקים החסרים באמצעות קריינות של גיא מרוז.
לצערי גם שינוי הקונספט לא גרם לי לאהוב את מה שראיתי. הנחתי שאראה סיפור מעניין ובוגר מוצג בצורה של שירה אופראית, ושאבין מה זו תרבות אמיתית. במקום זאת צפיתי במעין הצגה עם חלילי קסם, באדם לבוש כתרנגול ובשירים עם מילים ילדותיות. זו היתה ההצגה "חליל הקסם הקטן" של מוצרט שלפי מה שקראתי בוויקיפדיה דווקא נחשבת לאופרה טובה.
לא הצלחתי להבין אם זו אופרה שמיועדת לילדים (מה שגורם לי לתהות איך הילדים באולם מבינים מה הם אומרים בשירים שלהם) או אם זו אופרה למבוגרים ואני פשוט לא מתחבר אליה. בכל מקרה, הצלחתי להבין למה רוב האנשים לא מצליחים להתחבר לסגנון הזה. מקטעי הקישור של גיא מרוז נהניתי יותר מאשר מההצגה עצמה.
בקטנה
1. מה לכל הרוחות נפל על גאידמק שהסכים להשתתף בפרסומת המטופשת הזאת של פלאפון?
מה לכל הרוחות נפל על פלאפון שלקחו את גאידמק לעשות פרסומת אצלהם?
ולמה אנחנו צריכים לראות פרסומת עם מישהו שלא יודע לשחק, לא יודע לשיר וחסר אמינות לחלוטין?
2. ביום חמישי ראיתי שערוץ שתיים החליטו לשדר את "שכל העולם ישמע" בשידור חוזר ובשעה קרובה באופן יחסי לפריים טיים. וכבר חשבתי שהנה הולכים להחזיר את הסידרה המדהימה הזאת.
יום לאחר מכן ראיתי בשידור חוזר את "ערב טוב ישראל" עם יהורם גאון.
האם הולכים להחזיר את "שכל העולם ישמע" או שיש לערוץ 2 מצוקת תכנים?
אני כל כך אוהבת את הלופים שלהם
הם נפלאים והתוכניות שלהם מהאכותיות ביותר. ואכן קרובים קרובים מעלים בי גם חיוכים דביליים אבל זה יתרונה של הנוסטלגיה.
נוסטלגיה זה כיף
נכתב ע"י
קריאטיבי
זה נחמד לראות דברים שאתה זוכר במעורפל שראית כשהיית קטן
אני מכורה לנוסטלגיות:)
נכתב ע"י
חמצמצה
בתור ילדה קטנה (כי עכשיו אני כבר ילדה גדולה ..17),
גאידמק מפחיד אותי
אני דווקא מוותר על רוב הלופים
רק מול קרובים קרובים אני יושב כמו זומבי וצופה…
נוסטלגיה זה באמת כיף
נכתב ע"י
ביקורט
1. אני לא רואה מישהו אחד שמרוויח מהפרסומת הזאת. גאידמק נראה כמו דביל שלא יודע לשחק, פלאפון מצטיירת כחברה שמתעסקת עם אוליגרכים והצרכנים צריכים לסבול את הזוועה הזאת שוב ושוב…
סמנתה וג`יני רוקס!
נכתב ע"י
ביקורט
גם אני מכור לנוסטלגיה ואני מאמין שרוב האנשים נהנים להתרפק על דברים שהיו בעבר ונעלמו. אני חושב שגם לנו יש פטיפון אבל אין סיכוי שאני אצליח למצוא אותו בין כל השטויות בעליית הגג.