מאז שאני זוכר את עצמי התנגדתי לנישואים ע"פ דת משה וישראל. עצם הרעיון של לעגן את האהבה בחוזה כתוב (כתובה) גרם לי להרגיש שאנחנו מזלזלים ברגש העוצמתי הזה. עד היום אני מאמין שאני לא אתחתן לעולם. אני מקווה למצוא שותפה לחיים שתסכים עם הדרך הזאת.
הבעיה העיקרית שלי היא שלאנשים אחרים קשה לקבל את הרעיון. קשה להם להבין שיש אנשים שלא מעוניינים להתחתן וקשה להם שלא להתערב לי בחיים.
אישתאר נתקלת בבעיה דומה – אנשים פשוט לא מבינים מדוע היא לא רוצה ילדים.
מוזר, אבל רק אחרי שעברתי לחו"ל.
פתאום התחלתי להבחין כמה לחץ היה מסביבי- האויר, במולקולות הנשימה של אנשים. פתאום התחלתי לקלוט כמה אנרגיות מושקעות גם מבלי משים, פשוט בלהיות מי שאת- בלהיות נאמנה לעצמך הראשוני ביותר.
כשהגעתי לחו"ל והתחלתי להכיר את התרבות והחברה ..לגלות שאין דבר כזה שמישהו מעיר לך על אורח חייך, שאין דבר כזה שמישהו שואל אותך אפילו שאלה פשוטה כמו "למה את לא רוצה ילדים"? שלא לדבר על שופט אותך, מחנך אותך, מתחקר אותך או מטיף לך – זה לא רק לא נשמע אלא לחלוטין לא קיים.
פתאום דווקא אז , התעורר אצלי הזעם.
פתאום, דווקא כשהיה לי למה להשוות – התחלתי להתרגז.
להתרגז על זה שבארץ שלי, אני נחשבת בעיני עצמי כברת מזל אדיר ומיוחד בכך שלא נאלצתי לשאת בכל החרא שנשים אחרות אוכלות שם כי הן לא רוצות ילדים.
אישתאר מלאה תשבוחות לאופי הישראלי ואפילו טוענת שהאנשים בישראל מפותחים יותר מהאנשים באירופה. אבל בכל הנושא של החטטנות בחייהם של אחרים, אנחנו עדיין הרבה מאחור.
קישור לפוסט: מה שלא רואים משם – רואים מכאן
אז שתגיע כבר… אני לא נעשה צעיר יותר.
אורי,
יום אחד מישהי פצצה שלא מהעולם הזה תחזיק אותך בביצים ותגיד לך שאם אין חתונה אתה יכול לשכוח ממנה.
אז אתה כמו ילד טוב תשכח את הפרנציפ שלך ותתחתן איתה.