הבורסה עושה לנו נד-נד, יום אחד היא בירידות מטורפות ויום לאחר מכן היא עולה כאילו אין מחר. לשמחתי אני לא משקיע בבורסה כי בזמן האחרון מי שעושה זאת מועד להתקפי לב, או משמחה או מעצב. אני לא משקיע בבורסה כי אני לא ממש מבין מה הולך שם. זה נראה לי כמו משחק הימורים חובק עולם שרק אנשים שיכולים להרשות לעצמם להפסיד יכולים לשחק בו ובאמת להנות.

יהונתן קלינגר מנסה לפשט את הרעיון שעומד מאחורי המסחר במניות ואיך בכלל הגענו למצב שאנחנו סוחרים בכסף שלא באמת קיים.

עקב העליה במחירי החיטה, רצו הן שמעון והן ראובן לשמור על רמת חייהם והחליטו, בצורה חד-צדדית, להעלות את המחיר בו הם מוכנים למכור את הבננות והבטטות. אותה העלאה התאפשרה כיוון שמלבדם איש לא ייצר בננות ובטטות.

כעת, לקוחותיהם האחרים של שמעון, ראובן ולוי היו צריכים להמציא משאבים רבים יותר, ועד שאלו השיגו משאבים אלו הם חשו בבעיה. לכן, נכנס למשק שמואל. שמואל היה בן למשפחה אמידה ויצא מנקודת הנחה נוספת: כסף, תאמינו או לא, הוא גם סחורה. למרות ששקל הוא שקל, ניתן למכור אותו לעיתים ביותר לאנשים במצוקה: שמואל הציע לאנשים שחיו בדוחק הצעה מפתה: בואו וקחו ממני כסף לפי צרכיכם והחזירו לי אותו בעוד שנה, לאחר שתצליחו להחזיר את השקעתכם. אולם, נקודה אחת הבהיר שמואל: אם היום לקחתם ממני עשרה שקלים, בעוד שנה תשלמו אחד-עשר שקלים.

שמואל ידע כי לא כל הלווים יוכלו להחזיר את הלוואתם, ולכן ביקש אחד-עשר שקלים על מנת לתת עשרה שקלים: השקל הנוסף נועד לשקלל את התוחלת הממוצעת של השחיקה בערך הכסף כמו גם את התוחלת של אי החזרת ההלוואה, שכן זה ידע שאחד מכל עשרים אנשים לא יוכל להשיב את כל הכסף שנטל.

עד כאן ברור, אבל איך אנחנו מגיעים ממסחר בכסף לבורסה? הרי הבורסה היא לא סתם מרכז להלוואות כספים. חייב להיות כאן משהו יותר מזה ואכן, יהונתן ממשיך.

לבסוף, כשפעילותו של שמואל היתה גדולה מספיק, זה החליט כי הוא יכול לחלוק את הפעילות עם רבים אחרים: הוא הציע לאנשים לרכוש חלק מזערי מהפעילות בצורה של השתתפות ברווחים. הוא מכר מניה בחברה שלו עבור שקל אחד, כשהוא הבטיח לחלק עבור כל מניה אחוז מרווחיו בסוף השנה. אחרי מספר שנים הרוכשים הבינו שגם אותה מניה היא עניין סחיר: הם יכלו למכור מניה שרכשו בשקל אפילו בשקל וחצי, כיוון ששמואל חילק שלושים אגורות למניה בכל שנה, מה שאמר שהם יכלו ללוות שלושה שקלים משמואל ולרכוש מניות בשווי שלושה שקלים, תוך שאת הריבית על ההלוואה הם משיבים ואף שומרים כסף בצד.

מכירת המניות של שמואל גרמה לבעלי עסקים רבים להחליט כי גם הם רוצים למכור את מניותיהם לציבור. יום אחד קם יותם והחליט כי הוא יפתח "שוק מניות" בו הוא יאפשר לבעלי עסקים למכור את מניותיהם באותו שוק, והוא יוכל לעקוב אחרי העסקאות. יותם גבה מכל בעל עסק שמכר את מניותיו בשוק סכום מזערי, אולם אותו סכום הספיק לפרנסתו של יותם. בעלי העסקים, מנגד, היו צריכים לגלגל את מחיר המסחר בשוק על עלויות המוצרים ואלו התייקרו במעט.

בהמשך הפוסט של יהונתן תוכלו לקרוא גם כיצד (בתיאוריה) התפתחו חוזים עתידיים לרכישת מניות ואולי סוף סוף להבין למה קריסה של מטבעות היא דבר הגיוני.

קישור לפוסט: כסף זה פיקציה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *