מבין כל הסטנד-אפיסטים שאני מכיר שלום אסייג הוא היחיד שיכול להצליח להביא את הסטנד-אפ כמות שהוא למסך הקטן ולצאת מזה בשלום (מבין הסטנד-אפיסטיות זו עדי אשכנזי אבל היא לא העניין כאן). אני לא מדבר על מערכונים, לא על ראיונות עם סטנד-אפיסטים ולא על כל טריק אחר, אני מדבר על סטנד-אפ בצורתו הטהורה – אדם שעומד מול קהל ומדבר.
בתוכניתו החדשה אסייג שולח שני סטנד-אפיסטים אחרים לעבוד בעבודה כלשהי מתוך מטרה שהם יחזרו ויעלו מופע של מספר דק` המבוסס על החוויה הזאת. סטנד-אפיסטים כידוע מכינים את המופע שלהם בהתבסס על החיים וג`רי סיינפלד עשה מזה תוכנית שלמה.
אורי חזקיה החזיק יפה את הקהל (למרות השימוש המיותר במילה "נכון" בכל משפט שני), הבדיחות שלו היו סבירות ואפילו מצחיקות מפעם לפעם. שגיב פרידמן לצערי נשאר ברמת בדיחות של "מכירים את זה ש..", לא ממש הצליח לגרום לי לחייך ובעצם הפך 10 דק` מהתוכנית למשעממת (וזה חבל כי ממש אהבתי אותו בתור כלב). שלום אסייג הגיע להצלה בסיום התוכנית אך גם הוא נשאר ברמת הסביר. בסה"כ זה היה כמו יציאה לערב סטנד-אפ בקאמל רק בלי האוירה של החבר`ה.
בעיה אחת שבלטה בתוכנית היה הנסיון ליצור בכוח מתח מיני בין אסייג רז שפירא שמנחה את פינת הVIP. אסייג בחר לשחק את המעוניין ושפירא את זו שדוחה אותו באלגנטיות. זה היה יכול להצליח אם זה לא היה נראה כל כך מאולץ ואם לא היו מנסים לדחוף לנו את זה בכוח. משפטים מרומזים פה ושם זו הדרך ליצור מתח מיני מעניין ולא הצעות כמו "נו אז מה את אומרת עלייך ועלי?".
התוכנית הראשונה לא התרוממה והבדיחות היו תפלות עד סבירות. למרות זאת אני מאמין שהפורמט עוד ישתנה מעט ושנראה שיפור בתוכניות הבאות. אחרי הכל, גם אצל יאיר לפיד אסייג לא היה מצחיק במיוחד בהתחלה.
בקטנה
- התוכנית החדשה של אלון גל מעניינת אבל הדעות שהוא מפריח בנוגע לחינוך הן בושה לאינטיליגנציה. יאיר מ"לחץ חברתי" מסביר למה בצורה מעולה.
- הכתבה על הסיינטולוגיה ששודרה באולפן שישי היתה חשובה, אבל לא הוסיפה שום מידע שלא שמענו קודם על הכת הזאת. למרות זאת נחמד היה לראות שתחת שמה של אחת המרואיינות שפניה היו בחושך ושמה לא הופיעה היה כתוב "בעלת בלוג בתפוז אנשים".
הכתבה על הסיינטולוגיה היתה בושה.
נכתב ע"י
moriarty
אמרו שזאת כת ושמהפנטים אנשים, אבל השימוש המניפולטיבי במוזיקה מפחידה ובתמונות של גולגולות הפך את הכתבה לצהובה.
מסכים עם הביקורת
סטנדאפ במסך הקטן הוא אכן קשה ולא תמיד עובר. כיוון שהאווירה הקיימת במועדני סטנדאפ לא קיימת בטלוויזיה יש לנסות ולהביא משהו מיוחד (פחות בחומרים יותר באישיות) שיתפוס את האוזן והעין. בארה"ב יש דוגמאות נפלאות כגון מיץ` אדברג וביל היקס (מתים) כריס רוק, רובין וויליאמס, דייב אטל (עדיין עימנו)
http://WWW.MYSPACE.COM/HABARBUR
התוכנית הייתה חלשה
ורואים שהתאימו את העבודה לסטאנדפיסט, הבדיחות שלהם היו אותן בדיחות שהם משתמשים במופע, לדוגמא הבדיחה של אורי על החצי עגבנייה במקרר שמעתי אותה בהופעה שלו ביום הסטודנט של בן גוריון שהייתה בחוץ ניצנים לפני 5 שנים בערך….
אסייג הוא בדיחה עצובה
תעיפו את המכוער המפגר הזה כבר מהמסך!
דווקא היו תגובות
נכון, התחקיר היה יותר מצהוב והוא לא חידש כלל אבל לזכותם הם הקריאו תגובות (ואפילו ארוכות) של כל הגורמים שיכולתי לחשוב עליהם.
את כריס רוק ורובין וויליאמב אני
מכיר. על האחרים לא שמעתי. מיד הולך לחפש אותם ביוטיוב.
גם אני זיהיתי חלק מהבדיחות
מצד שני אם יש כבר בדיחות שמתאימות לאירוע למה להשקיע בלהמציא חדשות?
זוכר את הפרק בסימפסונ`ס עם הכת
שהשתלטה על סרפינגפילד? פרק גדול.
כי זו אמורה להיות התוכנית?