כמה פעמים זמזמתי לעצמי את השיר "ים של דמעות"? עשרות אם לא מאות פעמים. כששטפתי את הבית, כשהכנתי עבודות, במשרד, בדרך למשרד ובעוד עשרות מקומות ואירועים. רק לפני כחודש, כאשר שמעתי אותו שוב באמת ירדו לי דמעות, הקשבתי למילים. לכל המילים.
עוד אשוב ילדתי אתה כה הבטחת
רק חכי ושלי הישארי
עם הזמן רק מכתב יחידי לי שלחת
הדפים דהו מזמן גם שערי
הכאב שנובע מהמילים האלה הוא עצום, ואני תוהה איך לא הרגשתי אותו עד היום כששמעתי את השיר הזה?
אתם מכירים את השיר "מסע לארץ ישראל" של שלמה גרוניך? שמעתי אותו פעמים רבות כבדרך אגב אך מעולם לא התעמקתי במילים שלו. הייתי בטוח שמדובר בעוד שיר עליה לארץ עם מוזיקה יפה ונעימה לאוזן.
ובלילה תקפו שודדים,
בסכין גם בחרב חדה
במדבר דם אימי, הירח עדי,
ואני מבטיחה לאחי הקטנים.
מוות. דם. ילדה שנאלצת להוות אמא לאחיה הקטנים, מסע שמסתיים באי קבלה. לאן כל זה נעלם במוסיקה? איך זה שעד עכשיו לא הרגשתי את זה?
גם בשיר "שלל שרב" המנגינה לא רומזת שמדובר על חוויה קשה, גם ב"הקיץ האחרון" ובעוד שירים רבים.
שירים מנסים להעביר מסר. הבעיה היא שהמסר, לעיתים קרובות, הוא חזק מדי ולאנשים קשה לקבל אותו. כנראה שבשביל זה המוזיקה נמצאת שם, בשביל להקל על הבליעה של המסר, היא הופכת אותו לפחות חד, ליותר נעים, יותר פשוט. בגלל נוח לנו לזמזם מנגינות של שירים מאשר להתייחס ברצינות למילים שלהם.
כל אחד והשיר המדבר אליו,
כל שיר, והאנשים אליו הוא מדבר.
אמירה יפהפיה ונכונה
טוב שישנם שירים
ולפעמים אנשים הם רק אנשים
הם פשוט לא רוצים לשמוע.
לא תמיד
לפעמים השיר פשוט ידוע כל כך שאתה מתעמק במוזיקה ולא בשיר
אין לי ספק
שיש שירים שמדברים לאחדים יותר מאשר לאחרים ולהיפך. מה שאני אומר הוא שאם הייתי קורא את המילים של השירים בלי המוזיקה, המסר היה פוגע בי ישירות. מה שהמוזיקה עשתה זה להמתיק את השיר ולגרום לי לזמזם אותו מבלי שאחשוב על המילים ברצינות.
יש המון יופי בשירים
ויש שירים שמדברים אלי יותר מאחרים. מה שאני אומר שאני מפספס גם שירים שמדברים אלי כי המנגינה שלהם מעכלת עבורי את המסר במקום שאני אעכל אותו בעצמי.
אני חושב שאם היו מקשיבים הם
היו רוצים לשמוע.
כאשר מתמקדים במילים
אז קולטים כם את המסר. אבל רוב הזמן לא מתמקדים והמסר אובד בין התווים.
צודק
המנגינה לעולם נשארת(-: