היום שבו גיליתי אותו

אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. הלכתי לי ברחוב וחשתי כאילו כל האוויר מחושמל. כלבים התרוצצו ברחובות ללא רצועות וחתולים ניתרו מן הגגות. להקות ציפורים עקבו אחרי לכל כיוון וחלקן אף ירדו לברכני לשלום. הצבים מיהרו בחזרה לבתיהם וממרחק ניתן היה לשמוע אריות שואגים ביראה. הרגשתי שמשהו חדש מתקרב.
 
התקרבתי אל ביתי וראיתי את האור דולק בסלון. כבר מן הרחוב שמעתי את קריין החדשות בקולו העליז מבשר על אי-השחיתות הפושה בממשלת ישראל ועל נחל הקישון הנקי והזח. מביתם של השכנים ניתן היה לשמוע את הילולת השמחה, כאשר הרימו על כסא את הסבא ביום הולדתו ה 250. מיששתי בכיסי אחר המתנה שקניתי לו, אבל החלטתי שאמסור לו אותה מחר, גם ככה חוגגים כל יום הולדת במשך שבוע.
 
נשמתי לתוכי את אוויר השינוי והרגשתי את בועות החמצן ממלאות את כל ישותי. תחושה של עילוי ושמחה כמו שלא חשתי זה זמן רב. הרגעתי את עצמי, אני אוכל לעופף לי ביום אחר, עכשיו הזמן לעלות הביתה ולהינות מעוד ערב של פינוק נפלא. ראיתי בדמיוני את המקושקשת הנאה ואת הגבינה הלבנה שאוכל. ראיתי את הספר הנפלא שאמשיך לקרוא. ראיתי את האהבה השורה בביתי וחשתי בה עוטפת אותי עת פתחתי את הדלת.
 
טילי, כלבי האהוב, זינק עלי בליקוקים. אבי ואמי חייכו חיוכים שומרי סוד עת חיבקוני באהבת אמת. אחי הקטן הכה אותי באגרופי החיבה שלו. כולם ידעו, כולם הרגישו שמשהו חדש עומד להגיע.
 
ניגשתי את חדרי הכחול והדלקתי את האור. ראיתי אותו עומד שם, ליד מסך המחשב, מאיר את העולם באורות מהבהבים. ניגשתי אליו באיטיות, מעט חששתי אך עם זאת ידעתי שלא יאונה לי כל רע. הנחתי את ידי על המקלדת ואמרתי שלום לאינטרנט.
 
(נכתב במקור: 8/6/2007)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *