שלווה

אני שוכב על הקרקע, פני מופנות אל על,
עפיפון פוגש ענן שמשייט לו בשמים
הרוח נושבת והעצים מרשרשים
שני ילדים רחוקים, צוחקים, ורוכבים על אופניים
עלה נושר וגולש לו בשקט
פוגע בקרקע בקול שלא נשמע
מעלי עומד אדם, וקורא מהתנ"ך
ואמא בוכה…
 
(נכתב במקור: 6/5/2002)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *