המדיום הוא המסר

בעידן מהפכת המידע, כשאנחנו חשופים לאין סוף אינפורמציה. כתיבה מתומצתת, היא שם המשחק. במידה ואתם רוצים שיקראו אתכם עד סוף הרשומה. חשוב שהרשומות יהיו קצרות מספיק, כך שלא תאבדו את הקורא כבר באמצע. אני נתקל לא פעם בתגובות של קוראים, שלא קראו עד הסוף , אלא ריפרפו על הרשומה. (הצרכן, 17/05/2008)

האמנם כמות המידע שאנחנו נחשפים אליו היא זו שגורמת לנו לרפרף על מאמרים ארוכים, או שמא מסך המחשב פשוט לא מתאים לקריאה ארוכה? אני מוצא את עצמי מסוגל לקרוא מאמרים באורך הגלות כאשר הם כתובים על דף נייר פשוט, אבל אינני מצליח להתרכז במאמר שדורש ממני יותר מגלילה אחת באינטרנט.
ניסיתי לקרוא בעבר ספר אלקטרוני על גבי מסך המחשב, היה לי קשה להתרכז. אינני יודע אם זה בגלל הריצוד של המסך, בגלל המיקום של המחשב (מקום שבו אני בד"כ עובד, ולא נתפס כמקום של הנאה) או בגלל שמסך המחשב הוא ורטיקלי לאדמה מה שגורם לי להחזיק את ראשי ישר בעת הקריאה ובעצם להתאמץ מעט יותר.

מהצד השני באינטרנט אני בד"כ במצב של חיפוש וסינון תוכן מעניין בעוד בדפוס אני בד"כ קורא דברים שאני תופס מראש כמעניינים. עקב כך אני ממשיך לקרוא דברי דפוס גם אם ההתחלה לא נראית לי מבטיחה במיוחד.
כאשר אני קורא את הבלוגים בקורא הרסס שלי, אני נמצא במצב של סינון. בהחלט ייתכן שאם הייתי מנוי לפחות מקורות, הייתי בוחר לקרוא גם מאמרים שבחרתי לרפרף עליהם במצב הנוכחי. עם זאת, גם במקרה של התעדכנות ממקור אחד אני אהיה במצב של סינון מהסיבה הפשוטה שכאשר מקור כותב הרבה טקסטים בזמן יחסית קצר, הסיכוי שכולם יהיו שווים את זמני הוא קלוש.
אני מתאר לעצמי שאם אקבל מאמר שאדע מראש שהוא שווה את זמני, אקרא אותו במלואו גם אם אתחייב לעשות זאת במחשב (במידה והיו מונעים ממני להדפיס אותו או משהו דומה).

מרשל מקלוהן טען ש"המדיום הוא המסר". במקרה של המחשב והאינטרנט, המדיום גורם לנו לקרוא ולכתוב בקיצור ולעניין. הקדמה? אין צורך, פשוט נניח שכולם יודעים את מה שאנחנו יודעים. ביבליוגרפיה? בשביל מה? מקסימום נוסיף לינק בסוף ונשמור על כללי הנטיקה. דוגמאות? אין צורך, כל מה שצריך זה לזרוק רעיון וללכת. אנשים שרוצים דוגמאות כבר ידעו איך לחפש אותם. העיקר שאנשים שבאים לקרוא את מה שכתבנו לא יראו הרבה טקסט, אחרת הם יברחו ולא נקבל תגובות… מישהו אמר מיקרובלוגינג? מישהו אמר חברה של קיצורי דרך?

מחשבות של 6 על “המדיום הוא המסר

  1. הבלוג היה יכול להיות מצויין, לו… היה קריא גם באקספלורר 6.
    עם כל הצער שבעולם פייר פוקס רחוק מאוד להיות נחלת הכלל.
    לכן התוכן 10 העיצוב 0 אחד גדול.
    רשלנות איננה סיגנון.

  2. 1. לא זכור לי שביקשתי בפוסט הזה עצות לעיצוב ובטח ובטח שלא מילות תוכחה.
    2. הבלוג נראה מעולה בפיירפוקס ובאקספלורר 7. באקספלורר 6 הסרגלים הצדדיים זזים כ 2 פיקסלים לתוך אזור התוכן, אבל לא נוגעים בתוכן עצמו. התוכן עדיין קריא לחלוטין ואין שום דבר שמונע מהגולש להנות ממנו (ד"א, אני כותב כרגע מאקספלורר 6).
    3. ביום שבו תאימות לדפדפן שעבר זמנו ושאינו תואם לתקן בסיסי של עיצוב תגרור ציון 0 מאנשים שמבינים טיפה בתחום (אם לא הבנת, אני לא ממש מכליל אותך כמישהו שמבין ע"פ התגובה שלך), זה יהיה יום רע למפתחים ומעצבים כאחד.
    4. אם אתה חושב שהתוכן הוא 10 אתה מוזמן להגיב לעניין ולא לתת הערות פוגעות ולא נכונות.

  3. בדיוק אתמול זכיתי להחזיק את הספר האלקטרוני החדש הזה של סוני (אח שלי חולק בו עם עוד שני אנשים בהוצאת הספרים בה הוא עובד) ותהיתי אם הוא שווה את ההתלהבות שלי ממנו.
    לא כל כך קשור, אבל הייתי חייבת לשתף.. 🙂
    חוץ מזה, זה משהו נכון ושלא חשבתי עליו מה שאמרת לגבי הסינון המוקדם באינטרנט לעומת הדפוס.
    אני לא מסכימה שצריך לתמצת, עובדה שיש בלוגרים עם המון תגובות וקוראים שהרשומות שלהן ארוכות או מסורבלות. דוגמאות בודדות הן לא כל העניין, אבל במקרה הזה הן דווקא משמשות לי נחמה, שיש עדיין מקום לבלוג ולא למיקרו-בלוג.
    ובנוסף, מי שכתב את ההקדמה מציע להכנע לתכתיבי חברת הבזק של ימינו? מזמן לא שמעתי משהו מטומטם כמו הכמה שורות האלה שהבאת בהתחלה. (או לפחות חצי שעה, כי לפני כן ריפרפתי על דברים על מות הבלוגים והמעבר למיקרובלוגים).

  4. תמיד יהיו את אלו שיקראו גם מאסות שלמות בכל מקום ובכל צורה, אך רוב הגולשים מחפשים להבין את הפואנטה בתוך פסקה או שתיים.
    מיקרו בלוגינג, לטעמי, זו גירסה מוקצנת של ההטפה לקצר. אני בעד לקצר טקסטים (כי רובם הם ארוכים שלא לצורך) אבל צריך ליצור איזושהי זרימה רעיונית שתוביל את הקורא את אותו תהליך שעבר הכותב ולא סתם לזרוק לקורא רעיון ושיעשה איתו מה שהוא רוצה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *