נדב כותב על מיזם החדשות החדש – שקוף

גם אני, כששמעתי ששקוף מתעתד להתחרות בוואינט ובאנרג'י, אמרתי לעצמי 'הנה עוד חולם באספמיה'. ככל שהתוודעתי לתוכניות לעתיד של שקוף, התחלתי להאמין יותר ויותר שהדבר אפשרי. מטבע הדברים, אני לא יכול לשתף אתכם בתוכניות העסקיות של המיזם[2] אבל אני יכול להעיד על רוח אולטרה רצינית, ועל תוכניות אולטרה רציניות, ששיכנעו אותי שלאתר הזה יש סיכוי טוב לתפוס מקום בין חמשת אתרי החדשות המובילים בישראל. (וכאן חייבים להזכיר את נתי יפת, הרוח החיה מאחורי שקוף והאיש שבגללו הארגון הזה הגיע עד הלום, וימשיך עוד הרבה)

האם בטוח שהוא יעשה זאת? כמובן שלא. אם תבקשו ממני להעריך סיכויים, אני אמקם אותם מתחת ל-50%. האם זה מספיק חשוב כדי לנסות? בטח.

קישור לפוסט: שקוף. אני שם.

מרק מגיב על הפוסט של נדב בכמה טענות מעניינות. הטענה שהכי הסכמתי איתה היא…

ההמונים אינם נבערים כמו שאנשי שקוף חושבים. נדב כותב “העובדה שחלקים נרחבים מהעם הם תומכי ביבי, גם אם היא נכונה היא לא רלוונטית – כי חלק מהטענה מאחורי הקמת שקוף היא שאותם חלקים פשוט לא מבינים מה המשמעות של נאו-ליברליזם עבורם. הם לא מבינים זאת לא בגלל שהם טפשים – אלא בגלל שבעלי אינטרס יושבים על הברז שמעביר אליהם את המידע שיכול לגרום להם לשנות את דעתם זו.”.
נדמה לי שהטיעון הזה שאנשים לא יודעים מה טוב בשבילהם נולד ב1977 כשמפאי הפסידה את השלטון, אבל איכשהו אנשים ממשיכים להאחז בו בחוזקה אפילו כאשר האדם הסביר היה מצפה שאחרי 30 שנה אנשים יבינו מה טוב להם בעצמם…. מאחר שעם הזמן מפלגות השמאל בישראל מאבדות תומכים, ניתן לנחש שזו בעיה עם מה שהן מציעות ולא האחזות בדפוסי חשיבה קיימים (אחרת החלוקה המפלגתית היתה נשמרת).

קישור לפוסט: שקוף שזה לא יעבוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *