יהונתן קלינגר כותב על שקיעתה של האנונימיות

פייסבוק חולל שינוי מהפכני על ידי שינוי ארכיטקטוני אחד: אין יותר כינויים באתר, “לכל איש יש שם”. מאותו הרגע, אנשים הפסיקו להתבייש בעצמם, אנשים החליטו להעלות תמונות אישיות שלהם ולסמן תמונות באתר אחר, ואם פעם היה כמעט בלתי אפשרי להשיג תמונה של אדם, אז היום באמצעות פייסבוק ניתן בחיפוש פשוט למצוא אדם מסוים (ולא רחוק היום שיישום כלשהו ידע לקחת תמונה שצילמת ולשייך אותה לאדם מסוים). לא רק תיוגים אינסופיים של תמונות באתרים בצורה לא אחידה, שירות התמונות של פייסבוק משייך כל תמונה לפרופיל; זו הארכיטקטורה, לטוב ולרע.

כלומר, כיום המאפיין האנונימי שהיה לנו בהליכה ברחוב כמעט ונעלם. מספיק שיש לי ולאדון מסוים חבר משותף אחד, ואני הערתי לאותו חבר משותף בתמונה מסוימת שלו, האדון יכול לראות את שמי, פניי ולזהות אותי ברחוב. אני איבדתי את האנונימיות שלי כיוון שאין בעצם הבדל ביני לבין בריטני ספירס. פייסבוק מספק לחברים שלי ולי “חדשות” על מה קורה איתי ומאפשר להם לראות דברים מביכים אם סומנתי בתמונות.

קישור לפוסט: האנונימיות כמאפיין טכנולוגי :: לקראת רגולציה של האנונימיות.‏

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *