אין סוף לאמנות

דויד פרץ כותב על ההבדל בין אמן לבדרן

דבר אחד למדתי מנסיוני. האמן האמיתי מודד את עצמו על פי פרמטר אחד ויחיד – האמת שלו. אותה אמת שעל אף שלא מכרה עותק אחד בלבד אינה נתנת לכיפוף . עבורו כל העולם טועה והוא צודק. עבורו הקו העקום שלו הוא הדבר הכי ישר שנעשה אי פעם, עבורו זו תהיה האמת המושלמת במלוא השתקפותה.
לכן למרות שאמן אמיתי יתמיד לפקפק בעצמו שוב ושוב, גם דרך עיני אחרים, בסופו של דבר הוא יעשה רק את מה שנכון בעיניו. אין לו ברירה אחרת.
אין זה אומר שכל מי שחתך את האוזן השניה יהפך מיד לואן גוך. אין זה אומר שאין עשרות בדרנים שמנסים להתחזות לאמנים. אין זה אומר שאין אינפלציה מטורפת בכמות ה"אמנים" וה"הגאונים" שמתגלים חדשות לבקרים מתחת כל מייספייס רענן.

אולם תבחן היטב את היוצרים שמולכם. ניתן לראות מי נושא את האמת בידיו כדבר היקר לו מכל, כאיבר הפגיע ביותר בגופו. ובמקביל נתן לראות ומי משאיר את האמת שלו בפחי האשפה לאורך כל הדרך אל סניף הבנק הקרוב לליבו.

קישור לפוסט: בין בידור לאמנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *