עידו הרטוגזון יצא לחלק פליירים וחזר עם תובנות
השבוע קראתי בספר "צופן העתיד: מבחן העתידשל ישראל" של העתידן דוד פסיג על תיאורית הדורות של האווי ושטראוס. פסיג מסיק על פי התיאוריה הזו שבעתיד, בעוד דור ה-X הישראלי מתבגר, הוא יקבל על עצמו (בניגוד לתדמית הא-פוליטית שהודבקה לו מאז בא לעולם) אחריות פוליטית חדשה ויבקש לבצע רפורמות, לתקן ולנקות את המערכת השלטונית מהשחיתות שפשתה בה (שזה בערך מה שהתחלנו לראות קורה עכשיו בארה"ב עם אובמה. ואת התוצאות של המהלך הזה נדע בהמשך). בלי קשר למידת התקפות של התיאוריה של פסיג, זו הייתה חוויה מחשמלת לראות פתאום אנשים סביבי שמעולם לא הייתי חושד בהם בכל סוג של נטיה פוליטית יוצאים מהארון הפוליטי ומגלים פתאום מעורבות אינטלקטואלית ורגשית ברעיון, בדרך. ואם כבר רבין, באמת הרגשתי קצת כמו נער נרות מזדקן. זוכרים את התקוות שתלו בילדי הנרות אחרי רצח רבין? הם התנדפו במהירות, ולא הייתה אז גם שום סיבה לצפות לשום דבר אחר. אבל פתאום אתה מגלה שילדי הנרות האלה עובדים עכשיו בקמפיין של דב חנין: רומנטיקנים פחות, ממוקדים יותר חכמים יותר.
קישור לפוסט: המדיום הוא המסר – גרסת דב חנין