למה נמאס לי לצייץ

כשהתחיל כל הבאזז סביב טוויטר בפעם הראשונה נרשמתי מיד ועזבתי אחרי יומיים. לא הבנתי למה אני צריך לדעת מה אנשים עושים בכל רגע ורגע וגרוע יותר, לא הבנתי איך לעזאזל אני אמור לעשות משהו אם אני מעדכן באותו זמן שאני עושה אותו. הרגשתי שאני לא מתחבר לשירות הזה אבל לא יכולתי לשים את האצבע על הסיבה המדוייקת. אז עזבתי את טוויטר ושכחתי ממנו.

לפני כחודשיים (אולי יותר, אני גרוע בזמנים) התחיל באזז מחודש ברשת. אנשים התחילו לעדכן את הפייסבוק דרך טוויטר, לכתוב על אפליקציות שמשתמשות בטוויטר כבסיס ומשפרות את היכולות שלו, לכתוב על חוויות מהטוויטר ובאופן כללי לעשות לי חשק לנסות אותו שוב. זה עדיין לא משך אותי אבל אמרתי לעצמי שאולי צריך זמן שימוש כלשהו לפני שזה הופך לטבע שני. זה לא קרה.

ניסיתי לחשוב מה יש בטוויטר שמונע ממני להנות ממנו למרות שאנשים אחרים מעדכנים ללא הרף? מה כל כך מפריע לי בו?

  1. חוסר הקשר – יצא לי לא מעט פעמים לראות אנשים מגיבים למישהו ומאחר וטוויטר לא נותן לי מידע לגבי השיחה שהתהוותה אלא רק לגבי האדם אליו מקושרת התגובה, הייתי צריך לחקור את שני הפרופילים של המגיב ושל המוגב ולנחש איך בדיוק הלכה השיחה ביניהם. לטעמי זה אחד הדברים הבעייתיים ביותר בטוויטר שמסתכל אותי בכל פעם מחדש. אם אינני טועה יש כבר שירות חיצוני שמראה את הטוויטים השונים בהקשר שלהם, אבל זה אם אני אתחיל לעקוב אחרי טוויטר בכל מיני שירותים חיצוניים שמשדרגים אותו אני לא אצא מזה.
  2. עדכונים רבים (מדי) – אולי בגלל הנוחות היחסית של העדכונים בטוויטר, אולי בגלל אופי השיחה שמתפתח בו ואולי בגלל שלאנשים שם אין משהו טוב יותר לעשות, כמות העדכונים בו היא עצומה. התחושה שנוצרת היא שצריך להשקיע זמן לא מבוטל ביום אם רוצים להיות מעודכנים בכל מה שהחברים שלך מצייצים. בהתחשב בעובדה שאין לי את כל היום ושרוב הציוצים הם חסרי חשיבות באופן יחסי, הייתי שמח אם היתה לי דרך נוחה לסנן את הציוצים שהייתי רוצה לקרוא מאילו שלא. כרגע, עם כמות הציוצים האסטרונומית אני מרגיש מוצף.
  3. אי סימון נקרא-לא נקרא – קשה לי לזכור בכל פעם שאני נכנס לטוויטר מה קראתי ומה לא קראתי. לעיתים אני צריך לחזור אחורה עשרות עדכונים ולעתים כמה עדכונים בודדים. בהמלצת חבר השתמשתי בטוויט-דק שאיפשר לי להסיר מהתוכנה את הטוויטים שכבר קראתי, אבל ברגע שהייתי צריך לאתחל את המחשב ועקב כך את התוכנה, כל הסימונים נעלמו.

לסיכום: טוויטר לא נותן לי לעקוב בצורה נוחה אחרי השיחות הרבות שמתקיימות בו. אני לא יכול לקרוא בקלות שיחה קיימת מתחילתה ועד סופה ואני לא יכול לסמן את הציוצים שכבר קראתי. טוויטר היא אפליקציה מוכוונת עדכונים ולא מוכוונת שיחה וככזו, פשוט אין לי שימוש בה.

אני יכול להבין את האנשים שנהנים לעדכן בטוויטר כל רגע ורגע מהחיים שלהם. אני פשוט לא כזה ועד שטוויטר לא יהפוך את חוויית השימוש בו לנוחה יותר ואת הממשק לשמיש יותר, אין לי סיבה להמשיך ולהשתמש בו. את מעט העדכונים שחשוב לי לפרסם אני אפרסם בפייסבוק.

מחשבות של 3 על “למה נמאס לי לצייץ

  1. לדעתי זה בגלל שהוא מעודד מאסה של עדכונים. דווקא בגלל חוסר השיחה הקוהרנטית, הוא מעודד אנשים לבוא, לקרוא, לשפוך עדכונים וללכת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *