סוזן בויל הדהימה צופים רבים שציפו לבדיחה מהלכת וקיבלו בחורה עם קול יפה.
איך יכולנו להיות כאלה מגעילים? מקוננים כולם. איך יכולנו לשפוט אישה לפי הכיעור שלה ולחשוב שרק בגלל שהיא לא יפה אז גם אין לה קול טוב? האמנם אנחנו כאלה שטוחים? האם אנחנו באמת מסתכלים רק ע הקנקן ולא על מה שיש בו? האם אנחנו חסרי מוסר? אז זהו שלא. מישהו שם עזר לכם להיות כאלה…
לפני כמה שנים טובות יצא לי לראות סרטון (לא מצאתי אותו ברשת, אם מישהו מזהה ויכול לשלוח לי – יבורך) שבו רואים בחורה לבנה רצה בכל הכוח תוך שהיא צורחת ומדי פעם מפנה מבט לאחור. מאחוריה רץ בחור שחור, שרירי ועם מבט טיפה מטורף בפניו. הבחורה רצה וצרחה והבחור אחריה יותר מהיר. המרחק ביניהם הלך והצטמצם והצעקות של הבחורה רק הלכו וגברו, ואז ברגע הקליימקס הבחור עבר את הבחורה שהמשיכה לצעוק, נתן ספרינט אחרון והצליח לתפוס עגלת תינוק מתדרדרת רגע לפני שהיא הגיעה לצומת סואן. כיתובית עלתה על המסך שתהתה האם מי שצפה בסרטון וחשב שהבחור השחור רודף אחרי הבחורה הוא גזעני.
רגע לפני שנלקה את עצמנו ונכעס ששוב יצאנו פחות מוסריים משחשבנו שאנחנו, הבה נבחן את מה שראינו. ראינו גבר (שצבע עורו לא משנה), רץ אחרי בחורה שנראית כבורחת ממנו בגלל שהיא צועקת ומסתכלת מדי פעם לאחור. האם זה כל כך לא סביר שנסיק שהוא רודף אחריה? הרי המידע על העגלה המתדרדרת לא היה חשוף בפנינו באותו זמן – הוא הוסתר מפנינו במתכוון ומתוך מטרה שנטעה בפירוש המצב. אם מישהו ימצא את הסרטון הוא ישים לב שגם קולות הרקע מוכוונים להעצמת תחושת הרדיפה והסכנה בסרטון. זו לא אשמתנו שהסקנו את מה שהסקנו, זו אשמת מי שבחר לערוך את הסרטון בצורה שבה הוא נערך.
אנחנו לא חשבנו שסוזן לא יודעת לשיר בגלל שהיא מכוערת. האישה בת 47 ולא נחשפה בפנינו עד היום כקול גדול היה אפשר לצפות שהיא תתגלה אם יש לה יכולת ווקלית טובה. זאת ועוד, היא לא סיפרה לנו על ההקלטות שהיא ביצעה בעבר לשירים מוכרים כמו cry me a river. בהתאם למידע שהתוכנית העבירה לנו, איזו סיבה טובה היתה לנו להניח שסוזן יודעת לשיר?
ואם העלמת המידע החיוני לא היתה מספיקה, סיפקו לנו המפיקים גם מוזיקה לא מחמיאה (ליצנית משהו) ושפת הגוף של סוזן עצמה שידרה הומור. האם ניתן להאשים אותנו שציפינו לראות משהו מבדר?
סיפור הסינדרלה של סוזן בויל יושב בדיוק על התבנית שמפיקי תוכניות הריאליטי למיניהם כל כך אוהבים, ואם דרושה עוד דחיפה קטנה פה ושם הם לא חוששים לתת אותה. הם מבנים את המציאות כך שתתאים לרגש אותו הם מעוניינים לייצר ולתגובה אותה הם מצפים לקבל. אל תתנו להם לגרום לכם להרגיש רע לפני שתבדקו מה בדיוק הם עשו כדי שזה יקרה.
ולאלו המעוניינים, הנה הקטע של סוזן בויל מהעונה הנוכחית של "לבריטניה יש כישרון"
אורי, איך שאני רואה את הדברים, הרבה מהצורה בה שפטנו היא לפי המראה של האישה הזו.
לכל המסביב בטוח הייתה השפעה, וכמובן שהצורה בה הציגו את הדברים הוסיפה ל"כאפה" שקיבלנו אבל בוודאי שהמראה שלה הוא הגורם העיקרי.
לדעתי האישית למראה היתה השפעה, אבל רק כחלק מהמכלול. הרי יש מאות זמרות אופרה שהיופי מהן והלאה ולא הייתי מפקפק ביכולת הווקלית של אף אחת מהן.
הסיטואציה, המיקום, המוזיקה, החלקים בעברה שנחשפנו אליהם, צורת ההתנהלות שלה – כל אלו הם הדברים שגרמו לנו לפקפק ביכולתה.
לשפוט אדם עפ"י מראה חיצוני זו רמה מוסרית נחותה. מה הקשר למראה וליכולת שירה? מדוע משום שהיא אינה יפה עפ"י ה"ספר" (בעיניי יש בה חן מסוים) אנו מצפים ששאר הכישורים שלה יהיו ירודים?
זו הטייה שאנשים רבים נוהגים לעשות שעושה עוול גדול עם אנשים לא מצודדים וזה חרא. זו בהחלט סיבה להלקאה עצמית עבור מי שזילזל בה עוד לפני שפתחה את הפה.
וכמו שכתבתי, לא רק המראה גרם לנו לחשוב על סוזן כאחת שלא יודעת לשיר והובאה בשביל הפלטפורמה הקומית ותו לא. החלק מההתנהגות שלה, דרך העובדה שלא שמענו עליה עד אותו רגע למרות גילה המתקדם וכלה במוזיקת הרקע ובסגנון הצילום שדחפו אותנו להאמין שמדובר בקטע קומי.
אל תאשימי את עצמך (או אחרים) לפני שתבדקי מה עשו כדי לגרום להם להאמין במה שהם האמינו.