רואה שחורות מספר על הבעיה האתית שבעקבותיה הקינדל של אמאזון לא יוכל להחליף את הספרים האמיתיים
הבעיה החבויה כאן, היא ניהול הזכויות הקנייני, המכונה DRM. אי אפשר להעתיק את הספרים בין מכשירים, כי כידוע כל לקוח משלם הוא גם פיראט בפוטנציה. המערכת הזו, עליה מפקחים קומיסרים חבויים במרתפי אמאזון, התגלתה במלוא אפלוליותה אתמול, עת לקוחות גילו כי שני ספרים שרכשו בכסף מלא נמחקו מרחוק ממכשיריהם בפקודת אמאזון, וחשבונם זוכה בשווי הספרים. למה? המו"ל החליט להתחרט, ולא רצה שיהיו עותקים אלקטרוניים של שני הספרים האלה.
אמאזון ניסו תמיד לקדם את הרעיון שספר אלקטרוני הוא כמו ספר פיזי, רק ללא משקל ונפח. מה יכול להיות טוב מזה? אלא שכעת רואים כי בעוד אני יכול להיכנס לחנות ספרים ולקנות ספר, ואז הוא רכושי ואני יכול לעשות בו ככל העולה על רוחי, הרי שספר אלקטרוני לעולם איננו שלי. אני זקוק לאישור הקומיסר לכל פעולה שאני עושה בו; ברצונו, מחרים לי אותו הקומיסר בלי צורך לתת הסבר. הרי זה כאילו אנשי סטימצקי יפרצו לביתי באישון לילה, יקחו ספרים לפי ראות עיניהם וישאירו כמה שטרות על השולחן.
קישור לפוסט: עלילות וינסטון סמית' באמזונס
(שווה לקרוא רק כדי לגלות אילו ספרים הוחרמו ואת האירוניה שבכך)