מי ששיחק פעם את "משחק השקט" שירים את היד הוירטואלית שלו. אתם מכירים את השלב הזה במשחק שבו כבר נמאס לכם לשתוק אבל אתם ממשיכים כדי לא להפסיד? השלב הזה שבו אתם מנסים בכוח למצוא דרך לגרום לשחקן השני לדבר או למצוא תירוץ לפתוח את הפה בלי לצאת קטנים?
זה קורה בגלל שאנחנו נועדנו לדבר. האדם הוא חיה חברתית והדיבור הוא חלק גדול מהחיים שלנו. אנחנו צריכים אנשים לדבר איתם וצריכים שאנשים ידברו איתנו – ככה אנחנו מרגישים שייכים.
קיבלתי לפני כמה ימים מערוץ 10 את הדוקו החדש של מיקי חיימוביץ – חרם על ילדים, שישודר ביום ראשון הקרוב. בתוכנית היא עוקבת אחרי מספר מבוגרים שעברו חרם רציני כשהיו ילדים וכיצד זה משפיע עליהם כיום. אם עד היום חשבתם שחרם של ילדים זו תקופה של 3-4 ימים שלא מדברים איתך ואז זה עובר, אחרי התוכנית תגלו שזה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
דמיינו לעצמכם חרם של מספר שנים, שנעשה במודע ומתוך מטרה לנדות מישהו חברתית. דמיינו לעצמכם חרם שלא מתמקד רק בהמנעות משיחה אלא מתקדם גם ללגלוג קולני ואף לאלימות פיזית.
עכשיו דמיינו לכם את הילד שנמצא במרכז כל העניין, שלא מצליח להבין למה זה קורה לו, שמנסה להמנע מהחברה כי חוסר הקבלה אוכל אותו מבפנים, שפוחד לדבר כי הוא יודע שמייד ישתיקו אותו בצעקות. דמיינו לכם ילד מופנם שהדרך היחידה שלו להשתחרר מהמצב אליו הגיע היא או לעזוב או להשתגע.
בתור ילד קטן המצב הזה נראה כמו מצב ללא מוצא. תנסו לחשוב מה אתם הייתם עושים לו הייתם בגיל הזה ותגלו שלא היה לכם יותר מדי מרחב לתמרון.
בתור ילד קטן המצב הזה נראה כמו מצב ללא מוצא. תנסו לחשוב מה אתם הייתם עושים לו הייתם בגיל הזה ותגלו שלא היה לכם יותר מדי מרחב לתמרון.
מה שדי פוגם בתוכנית היא התחושה שהרגשות של ילדי החרם לא עברו אלינו. אמנם הם דיברו על הכל בצורה די פתוחה ואפילו ראינו תגובה אמיתית של בוגרת למראה מישהי שעשתה עליה חרם בעבר, אבל התוצאה הסופית מרגישה חסרה. השיחות, אולי בגלל שכולן כמעט נעשו בפרספקטיבה של משהו שהיה ונעלם, לא נותנות לצופה לחוות את מגוון הרגשות שהיית מצפה מאנשים במצב כזה לחוות כך שלמרות הצילומים ולמרות המוזיקה שברקע, קיימת תחושה של שלל אמוציות שלא עוברות את המסך.
מה שמוסיף מאוד לתוכנית, לעומת זאת, היא העובדה שגם בתוכנית – אין באמת פתרון. זה כאילו מיקי באה ואמרה, תראו יש כאן תופעה שאלו הסימפטומים שלה אבל אין לנו תרופה. העובדה שחלק לא קטן מהמקרים שהיו שם נפתרו רק ע"י מעבר של המשפחה למקום אחר מדגישה את הבעיה – פתרון שאינו פתרון.
התוכנית היא תוכנית דוקומנטרית ולכן מטבעה היא איטית ומתובלת בצילומי אילוסטרציה שנועדו בעיקר להשרות אווירה ולא מקדמים את הקונספט. מי שלא בהכרח מתחבר אל הנושא יתקשה לשבת ולצפות בה לאורך זמן למרות העניין שהיא מייצרת. אבל אם נושא של חרם מדבר אליכם, התוכנית הזאת יכולה להכניס אתכם לפרספקטיבה ואולי לתת כמה תובנות חדשות.
(ערוץ 10, יום א` 13 בספטמבר בשעה 21:00)
ארבע פעמים חזר הילד שלי הביתה וסיפר
נכתב ע"י
ע ל ו מ ה
גם אחותי הקטנה עברה חרם
נכתב ע"י
מיכל
יש לזה פיתרון אל כשל:
נכתב ע"י
goldy
ראיתי את הפרומואים
נכתב ע"י
CreazyMom
חרם הוא נוראי התעללות
נכתב ע"י
אמא
אני אצפה בזה
נכתב ע"י
אבוג
ביתי בת 7 סיפרה לי שקראו לה הודית מ
נכתב ע"י
numberjacks33
לבד מול כולם
נכתב ע"י
ללא שם
אני חושב שההורים לא ידעו איך
נכתב ע"י
ביקורט
אני לשמחתי לא חוויתי את זה
נכתב ע"י
ביקורט
שאלי אותה
נכתב ע"י
goldy
לא כל מי שעושה חרם הוא הומו בארון
נכתב ע"י
ביקורט
גם אני לא עברתי חרם
נכתב ע"י
ביקורט
זה אכן מה שתוכנית טוענת
נכתב ע"י
ביקורט
אני לא בטוח
נכתב ע"י
ביקורט
אם זה קרה גם לאח
נכתב ע"י
ע ל ו מ ה
כן: אולי הוא מרוקאי מפגר
נכתב ע"י
goldy