רואה שחורות כותב על השמנת יתר ועל כך שאולי הגורמים לה הם שונים ממה שאנחנו חושבים
המדדים הסטטיסטיים המשמשים להגדרת פלחי אוכלוסיה כבעלי משקל עודף (overweight) שמנים (obese) ושמנים מאוד (morbidly obese) הם רק מה שהם – סטטיסטיים. מדד BMI, הכל כך פופולרי, מתעלם לחלוטין מרמת הכושר, אחוז השומן בגוף ומשקל השרירים. רואים את זה בקלות אצל ספורטאים: הם שוקלים הרבה, בגלל מסת השריר, ולכן מוגדרים – סטטיסטית – כשמנים, למרות שהם כמובן בכלל לא; ואם תנסו להעביר אותם לדיאטה דלה בקלוריות הם יתמוטטו. מחקרים רבים מראים את חולשתו של המדד הזה: מחקר מ-2005 מראה כי אנשים שסווגי "בעלי משקל עודף" מתו בשיעורים נמוכים באופן משמעותי (בתקופת הניסוי כמובן. בסוף כולם מתים) יחסית לאנשים בעלי משקל שסווג "נורמלי" או "משקל נמוך". ויש גם ניתוח של 40 מחקרים, המקיפים כרבע מיליון משתתפים, המראה כי חולי לב במשקל "נורמלי" נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות מאשר חולים בעלי "משקל יתר" לפי מדד BMI.
הסרט Fat Head מציג מידע רב נוסף, עד כדי התקפה ישירה על מה שלימדו אותנו תמיד: שומן זה רע, וצריך להפחית צריכת בשר לטובת ירקות ופחמימות – וטוען שיתכן ודווקא העצה הזו, ש"נראית הגיונית", היא שגורמת לבעיות הבריאות ולהשמנה. הוא מפריך כמה מיתוסים בנושא כולסטרול, והקשר בין מה שאנו אוכלים לרמתו בדם. אבל השורה התחתונה היא זו: אין קשר אוטומטי בין מה שאוכלים ובין השמנה וסוכרת; אין קשר אוטומטי בין מזון מהיר ומחלות; המציאות, כמו תמיד, מורכבת הרבה יותר, ולפעמים מה ש"כולם יודעים" שונה מאוד מהמציאות המדעית והרפואית.
קישור לפוסט: המבורגרים מהגיהנום
