נמס
יוני 27, 2013 19:53 | | מה דעתכם?אני נפגש עם עוד ועוד ועוד אנשים, ומכל עבר אני מקבל את הכאפה. מכל עבר אנשים אומרים לי: הולך להיות... לקריאת הטור
בלוגר, קופירייטר ובונה אתרים. נולד ביולי 1979 במזל אריה. אוהב לקרוא ספרים, לצפות בטלוויזיה, לאכול טוב ולגלוש ברשת. כיום עוסק בעיקר בבניית אתרים מבוססי וורדפרס.
אני נפגש עם עוד ועוד ועוד אנשים, ומכל עבר אני מקבל את הכאפה. מכל עבר אנשים אומרים לי: הולך להיות... לקריאת הטור
בעקבות ויכוח קטן שלקחתי בו חלק במהלך איכלת המבורגר, רציתי להבהיר לכולם למה הדמות של מוזס היא כלב ולא חתול.
זה תהליך ידוע ומוכר בכל העולם: עיר במצב רע מושכת אליה צעירים תפרנים, אמנים וזרוקים למיניהם. הם מקימים את הדבר החמקמק הזה שנקרא 'סצינה'. אנשים מחוץ לעיר מגיעים אליה כדי לצרוך את התרבות שאותם אמנים דפוקים זרוקים מייצרים, ואז מגיע הנדל"ן, בגלל אותה 'סצינה', בגלל אותה תרבות של אמנים זרוקים. והנדל"ן בולע, כמו ב"הסיפור שאינו נגמר" את כל מה שסביבו. בולע ויורק את החתיכות הקטנות של העצמות שנתקעות לו בשיניים.
השבוע שודר הפרק האחרון של "מרלין" סדרה שהציגה את הקוסם הידוע מהאגדות של המלך ארתור, כאדם צעיר שרק לומד להשתמש... לקריאת הטור
בפרסומת של סלקום למסלול המשפחה שלהם, מוצגת פגישה בין אם אתיופית ששלחה את ביתה התינוקת לארץ ונשארה מאחור, לבין ביתה שכבר התבגרה ועכשיו היא חיילת. זה נשמע כל כך זול ולא קשור למה שהתרחש באותו רגע על המרקע שהרגש הכי חזק שחשתי באותו רגע היה כעס. כעס על סלקום שמנסה לנצל סיפור כל כך אמיתי וחם לרווח כלכלי.
עבור כל אדם שבאמצע היום מתחבא בחדר מדרגות, עבור כל אם שבזמן מלחמה מלאה באלפי דאגות...
אפרוחים, זה כל מה שהוא רצה. אם היו מספרים לו שהיום הזה ייגמר ככה אולי הוא היה מוותר מראש, אבל באותו בוקר כשקם מהמיטה זה הדבר היחיד שהיה לו בראש - אפרוחים.
Brace yourself - israeli elections are coming! אוטוטו הבחירות מגיעות ואיתן ים של סרטונים, תמונות, מערכונים, תעמולות ומה לא. אז למי שרוצה להיזכר, הנה כמה מהשטויות שרצו ברשת בבחירות הקודמות.
בתקופה האחרונה זועקים רבים על מותה של עיתונות הדפוס. מעריב בתהליכי סגירה מתקדמים, עובדי הארץ במאבק פיטורים והמצב לא נראה טוב. מהצד השני יש את אלו שטוענים שזמנה של העיתונות המודפסת עבר ושהרגלי צריכת המדיה של הדור הבא יחייבו מעבר מלא לעיתונות המקוונת. אבל מה מונע מאיתנו לעבור לקרוא עיתונות רק ברשת כבר עכשיו? אילו ייתרונות יש לעיתונות המודפסת שעדיין משאירים אותה בחיים?
קראו נא הוא מדור חודשי המכיל ציטוטים והמלצות על פוסטים מעניינים שנכתבו במהלך החודש.
עומד בצומת מתלבט, לבחור מיני דרכים רבות קורא שלטים, שואל אורחים ומתכנס במחשבות...
עשרת הדיברות, קבוצה של 10 ציוויי מוסר בין אדם לאדם ובין אדם למקום, ליוו אותנו שנים רבות והיוו מעין מצפן לאותם אנשים שאבדה להם דרכם. אך הזמנים השתנו ואותם ציוויים נראים ארכאיים משהו. עם ישראל בכלל ומנהיגיו בפרט הם אלו שאנו נושאים אליהם את עינינו על מנת לדעת נכון ולא נכון, טוב ורע. ישבנו ועדכנו את עשרת הדברות כך שיתאימו למצב הנוכחי. אנחנו מקווים שתמצאו את הציוויים החדשים טובים ונכונים לפחות כמו שהישנים היו.
מאז שהטמעתי את הבלוג "כותבים" בבלוג בנוכחי, לא הצלחתי לגרום לעצמי להמליץ על פוסטים בצורה שעשיתי בעבר. זה לא שהפסקתי לקרוא או שלא היה לי על מה להמליץ, פשוט לא רציתי שהבלוג הנוכחי יהפוך להיות רק המלצות על פוסטים אחרים ומאחר ולא כתבתי כל כך הרבה, דחיתי את ההמלצות שוב ושוב עד שהן כבר לא היו רלוונטיות. החל מהחודש, החלטתי ללכת על פורמט חדש. קראו-נא מתוכנן להיות פוסט חודשי שיתוזמן מראש ל 1 בחודש הבא. במהלך החודש אני מתכנן להוסיף לפוסט המלצות על פוסטים שונים שאקרא כך שבסוף כל חודש יהיה לי פוסט עם המלצות שאני אפילו לא אצטרך לזכור לפרסם.
בימים האחרונים עלתה צעקה ברשת באשר לפרסומת של לבגדי הלבשה תחתונה שהשתמשה בדמות של חשפנית. היו שטענו שזה לא יאה מצד החברה להציג נשים כחשפניות. היו שתהו לגבי קהל היעד של הפרסומת, האם היא פונה לנשים שמתכננות קריירה בחשפנות. גולשים שונים הבטיחו להחרים את חנויות הרשת ועוד כהנה וכהנה מחאות כנגד הקונספט. המשותף לכל המחאות האלה - חוסר חוש הומור.
כשהגב תפוס כל פעולה, ולו הקטנה ביותר, הופכת למשא ומתן מהגהינום. לדוגמה: שוכבים במיטה בתנוחה שלאט לאט הופכת לפחות נוחה ותוהים, האם ההקלה של שינוי התנוחה שווה את הכאב שבדרך? ואם התנוחה החדשה תהיה פחות נוחה? ואולי שם הגב יכאב יותר? והדבר הכי נורא הוא שיודעים שבסופו של דבר זה יקרה ונחליף תנוחה אבל המוח פשוט מסרב לקבל את הדטרמיניסטיות של המצב.