כבכל שנה (חוץ מהשנה האחרונה שבה פספסתי) אני משתתף ביום הבלוגים העולמי של ניר אופיר וממליץ על בלוגים מעניינים שמצאתי. ההגדרה המקורית היא להמליץ על 5 בלוגים אבל אני לא תמיד עומד בה וגם הפעם החלטתי לא להגביל את עצמי לגיזרה הישראלית אלא להמליץ גם על בלוגי קומיקס שאהבתי גם מרחבי העולם. יאללה מתחילים.

1. עד היום לא המלצתי על כאלה אבל יש כמה לא רעים – בלוגי קומיקס
   - freelance freedom – מעצב מספר באמצעות קומיקסים קצרים על החווייה של העבודה כפרילנסר. יש שם כמה מהתובנות היותר מעניינות על ההבדלים בין שכירים לעצמאיים.
   - XKCD – אם אתם גיקים, זה הקומיקס בשבילכם. הקומיקס הזה מתאפיין בציורים פשוטים ומופשטים כי התוכן הוא זה שיוצר את האפקט. רוב הנושאים מגיעים מעולם המחשבים/מד"ב וכל שאר הדברים שגיקים מתעסקים בהם.
   - geek & poke – קומיקס חביב שמציג גם הוא סיטואציות ותובנות מעולם הIT וההייטק.
   - הו לא – קומיקס ישראלי שאני ממליץ עליו בעיקר כדי שתהיה לנו איזושהי נציגות כאן. רוב הקומיקסים שם הם סבירים לטעמי ולא גאוניים במיוחד אבל אחת לכמה קומיקסים יוצאת שם איזו הברקה יפה.
2. לחובבי מריו, סוניק ושאר משחקי קונסולות ומשחקי מחשב שונים, הבלוג הבא יהווה שעות של הנאה – select blog
3. את הבלוג הבא אני אוהב במיוחד בגלל נקודת המבט שלו מתוך עולם התקשורת. רביב דרוקר נותן לנו גישה לתהליך קבלת ההחלטות של מערכת חדשות פעילה ומעולה. הוא לא חושש לומר את דעתו על המתחרים ולהבהיר למה הוא פועל כמו שהוא פועל. כל מי שחובב תקשורת כמוני ימצא את הבלוג הזה מעניין – הבלוג של רביב דרוקר
4. לא מזמן, החברה שאני עובד בה, תפוז, קנתה חברה אחרת שאת הבלוג שלה קראתי בצמאון – netcraft. התחלתי לקרוא את הבלוג שלהם כי הם כתבו שם על חידושים בתחום ה UI שאני בכלל לא התייחסתי אליהם למרות שהעבודה שלי מאוד נוגעת לתחום. הם עיצבו אתרים מחדש רק כי בא להם, הם סקרו אתרים קיימים באמצעות מסך שעוקב אחרי תנועות העיניים ועוד דברים רבים ומעניינים אחרים. אני חושב שכל מי שיש לו אתר יכול להפיק תועלת מהבלוג הזה – netcraft bytes
5. את שני הבלוגים הבאים אני שם בכפיפה אחת כי שניהם עוסקים ברשת ומהווים נדבך עיקרי של הבלוגוספירה. שניהם בלוגים פופולאריים מאוד והלינק ממני אליהם גם ככה לא יוסיף הרבה, אבל לאלו שלא מכירים אותם (אם יש כאלה) שווה להכיר.
   - חדר 404 הוא הבלוג של עידו קינן שם הוא מפרסם פוסטים מכל הבא ליד, החל מטעויות בעיתונות וכלה בתמונה של ילדה הנושפת בסביון שמופיעה כמעט בכל מקום בעולם. בלוג מעולה שתמיד יש משהו חדש לקרוא בו.
   - חורים ברשת הוא הבלוג שהיה במקור של גל מור וכעת הוא של אוסף כותבים. זה בלוג שעוסק ברשת האינטרנט באופן כללי ואם אינני טועה הוא הבלוג הראשון שבאמת מנסה לעבוד באופן עסקי עם שותפי תוכן ועוד מונטיזציה כזו או אחרת.

כוכב נולד הגיעה לשלב שמינית הגמר, יש לי את הפייבוריטים שלי, יש מגוון של ביצועים בכל ערב, יש שם לפחות שני זמרים תותחים שהייתי מכיף קונה את הדיסקים שלהם ולכאורה הכל כמו בעונות הקודמות ואולי אפילו יותר טוב… אבל נמאס לי לשמוע כל שבוע את אור גלעדי, אני לא יכול יותר להקשיב לשירה מהאף של נאור אלבז ועד כמה שאני אוהב את דיאנה, שני ביצועים חדשים בשבוע זה יותר מדי בשביל כל אחד. אני ממשיך לצפות בתוכנית מכוח האינרציה ובעיקר בגלל שאני כותב עליה אבל האמת צריכה להאמר, הגמר היה יכול להתקיים גם לפני 10 תוכניות וזה לא היה גורע דבר מהעונה.

באחת התוכניות של העונה הביאו את הכוכבים הנולדים מהעבר לתת טיפים לנוכחיים. גם נינט וגם סקעת אמרו שם דבר נכון – בעונות הראשונה והשניה, כל אחד מהם נאלץ לתת רק 3 ביצועים רציניים וזהו. מה שאתם שומעים – שלושה ביצועים בלבד לאורך כל העונה. לא צריך יותר מזה בשביל לשפוט זמר. מאז העונה השלישית התוכנית שורפת את הזמרים עוד לפני שהם בכלל יצאו לעולם האמיתי ובעונות האחרונות לא מדובר רק על שירה – הם משתתפים כמעט בכל תוכנית אירוח של קשת, מגייסים אותם לקמפיינים חברתיים בעל כורחם ואני לא מדבר בכלל על כמות הפרומואים בכיכובם. זה ממש פלא שעוד רוצים לראות אותם על המסך אחרי התוכנית הזאת.

שימו לב, זה לא שהעונה היתה קצרה יותר, לפחות לא בהרבה, פשוט לא כולם שרו בכל תוכנית. הריאליטי היה משולב בשעשועון חביב שנקרא "לא נפסיק לשיר" ובכל פעם שניים מבין המתמודדים נאבקו אחד בשני על הזכות להתקדם הלאה, או במילים אחרות – ראש בראש. אז למה לא ממשיכים בשיטה הזאת? מהסיבה הכי פשוטה – כסף. כאשר בכל תוכנית יש רק שני מתמודדים, מן הדין הוא שפחות אנשים ישלחו SMSים מאשר אם בכל תוכנית כל המתמודדים יופיעו ויועמדו להדחה. וכך על מנת לחלוב יותר מכל תוכנית ספציפית, ההפקה הרגה את הפורמט המקורי ומושכת עד בלי די את הפורמט הנוכחי (בכל שנה יותר מתמודדים). אני תוהה אם יש איזושהי ראייה לטווח ארוך בגישה הזאת כי כרגע אני לא רואה אותה.

היום ב-7 לילות חזה רענן שקד את מותן של תוכניות הריאליטי הגדולות המוכרות שלנו כמו כוכב נולד והישרדות. בשנה שעברה התייחסתי לנבואות האלה בזלזול משהו וסינגרתי ללא לאות על הריאליטי ועל יכולת ההישרדות שלו. השנה הישרדות "אולסטארס" מסתמנת כנפילה, כוכב נולד הפכה למתישה מדי ואני כמעט ולא שומע שיחות על הביצועים השונים כמו ששמעתי בשנים עברו. בסביבה הקרובה אלי ילדים מדברים על ערפדים (טוויילייט, לא באפי) יותר מאשר על כוכב נולד ונראה לי שהתוכנית האחרונה שהצליחה לייצר שיחה רצינית מחוץ לסלון היא האח הגדול. יש לי תחושה שאם לא יקרה משהו לא צפוי, אז בעונה הבאה גם התוכנית הזאת לא תעשה כל כך הרבה רעש. אני חושב שאולי רענן צודק.

אני לא יודע כמה מכם מכירים את פינת "הצינור" שכיום היא חלק מחדשות סוף השבוע של ערוץ 10. בפינה הזאת, גיא לרר – המנחה, מביא מדי שבוע סרטונים חביבים, מצחיקים ומעניינית מרחבי הרשת. פעם אחת אפילו הופתעתי למצוא את עצמי בפינה הזאת בסרטון חביב שיצרתי בשם "תעזבו את משה במנוחה". הפינה הזאת, מבחינתי, היא אור בים של חדשות מעצבנות ואני צופה בה כמעט כל שבוע.

לפני כשבוע ערוץ 10 פנו אלי ואל בלוגרים נוספים על מנת שנייעץ לתוכנית חדשה בערוץ המדברת על הרשת שתהיה התפתחות של פינת הצינור ושאותה ינחה כמובן גיא לרר. גיא השתתף בפגישה יחד עם ארנון גל, ששימש בעבר כעורך אתר NRG, ויחד הם הסבירו לנו את הקונספט החדש של התוכנית שהולך לשמור על הקו הכיפי אך יחד עם זאת יעסוק גם בנושאים הרציניים יותר שקשורים לרשת האינטרנט. במהלך הפגישה הזאת גיליתי גם שגיא מגיש מזה זמן מה פינה רצינית הרבה יותר על הרשת בתוכנית של לונדון וקירשנבאום – שווה.

אנשים שלא חיים את האינטרנט כמוני וכמו, אני מניח, רוב קוראי הבלוג הזה, לא נחשפים לכל היופי שיש בה. רובן נכנסים בשביל לקבל מידע מסויים או כדי לקרוא חדשות ואז חוזרים לחיים שמחוץ למחשב. הם לא נהנים מתכנים פרטיים שאינם של האתרים הגדולים, הם לא מכירים כלל את האפשרויות הגלומות ברשתות חברתיות והם לא תורמים מהידע הנרחב שיש להם על מנת להרחיב ולהעשיר את התוכן שיש ברשת.

הטלוויזיה לא עזרה עד היום בנושא הזה. באופן די קבוע הרשת מוצגת בטלוויזיה כקוריוז שצריך להתייחס אליו אבל לא באופן רציני מדי. כמקור מידע לחדשות, טוקבקים וסרטונים מצחיקים ותו לא. אני באמת מקווה שהתוכנית החדשה תשנה את כל זה ותחשוף עוד אנשים לאפשרויות המדהימות שיש כאן.

במהלך הפגישה צפינו בקטעי פיילוט ועלו לא מעט רעיונות לפינות ואייטמים שביקשו מאיתנו לא לפרט אותם כי התוכנית עדיין בשלבי התהוות. אני יכול לומר רק שהתרשמתי מנכונותם של גיא וארנון להראות את כל הצדדים של הרשת ואת אופי החיים והתכנים שנוצרים בה. אז כל הכבוד להם על הכוונה ואני מקווה שהתוכנית תוכיח את עצמה.

נ.ב.
למי שעיצב את החדר שבו התקיים האירוע. שאפו על העיצוב, מאוד אהבתי את החמניות.

חמניות באירוע הצינור

אתר זאפ פתח במה שאני רק יכול לקוות שיהיה סידרה של מפגשים העוסקים בג'אדג'טים חדשניים כמה חודשים לפני שהם מתחילים להיות משווקים בארץ. המפגש הראשון התרחש במלון קראון פלאזה שבמגדלי עזריאלי ואני חייב להחמיא למארגנים, הוא היה מתוקתק. החצי שעה הראשונה הופקעה לטובת מינגלינג עם כיבוד קל שלאחריו נכנסנו לחדר התצוגה ומיד ניגשנו להתנסות בג'אדג'טים. כמה דק' אח"כ נקראנו לראות את המצגת תוך הבטחה שנוכל לחזור ל"פינת הליטוף" בסוף האירוע. לצערי נאלצתי לעזוב באמצע המצגת כך שהספקתי ללטף באמת רק שני מוצרים, אבל עדיין היה כיף.

במתחם הוצגו מסכי LED דקים, לפטופים מגניבים, מצלמות עם רזולוציה אדירה ועוד גאדג'טים חביבים, אני אספר כאן רק על אלו שהספקתי לראות ושמצאו חן בעיני:

מערכת GPS לניווט בשבילי אופניים
אני לא רוכב על אופניים בשביל ספורט כך שהמערכת הזאת היא ממש לא בשבילי. אבל הרעיון למפות את שבילי האופניים גם בשביל אנשים שעדיין לא מכירים אותם בע"פ נראה לי מעולה. אם נוסיף לזה את העובדה שהם תכננו את המערכת כך שתתלבש על הכידון ושתהיה עמידה לגשם, אני חושב שבאמת יש כאן מוצר מנצח עם קהל יעד מאוד ברור.
השם של המערכת כפי שהוצג הוא QUE RIDER S350IPX5 והיא מיובאת ע"י קבוצת ח.י.

טלפון מגע של סוני אריקסון
הטלפון עצמו הוא לא מה שקנה אותי וגרם לי לכתוב עליו כאן. מי שהציג אותו פתח במילים שמאוד דיברו אלי – כולם מנסים ליצור טלפוני מגע עם מסך גדול יותר וכל אחד מנסה להיות יותר מגניב מהשני. הקונספט של הטלפון של סוני הוא דווקא להיות קטן ולדאוג לכך שכל הטלפון יוכל להיות מתופעל עם יד אחת כשמוקדי המגע הן 4 הפינות שמשום מה לא מנוצלות ככאלה בטלפונים אחרים. זאת נראית לי גישה מאוד נכונה ולמרות שלדעתי אין להם סיכוי להתחרות באייפון ודומיו, אני אשמח לראות ממשק מגע קצת שונה מהסטנדרט שקבעה אפל.
השם של הטלפון כפי שהוצג הוא סוני אריקסון X10 MINI.

משטח טעינה לטלפונים סלולאריים
אחד הדברים המעצבנים ביותר שצריך לעשות בכל יום הוא להטעין את המכשיר הסלולארי. היה הרבה יותר קל אם הסלולארי פשוט היה נטען מהאוויר אך לצערי דבר כזה עדיין לא הומצא. מה שהוצג בתערוכה הוא מאוד קרוב לטעינה מהאוויר – משטח קטן שפשוט מניחים עליו את הסלולארי והוא טוען אותו בצורה אלחוטית. אני, אישית, רואה את עצמי מניח אחד כזה ליד המיטה ומפסיק לחפש איפה לעזאזל שמתי את המטען.
השם של המוצר כפי שהוצג הוא POWER MAT והוא מיובא ע"י קבוצת ח.י.

טלוויזיה תלת מימדית
אז נכון, הרעיון כבר הוצג בהמון מקומות וזה לחלוטין לא "חדש דנדש", אבל כל כך נהניתי לראות את עצמי מצולם בתלת מימד שהייתי חייב לכתוב על זה. המוצר שהוצג הוא לא רק מסך פלזמה תלת מימדי (50 אינץ') אלא גם נגן בלו ריי עם תמיכה בתלת מימד וכמובן משקפיים (מה שמעלה את השאלה, מה קורה אם באים חברים ואין מספיק משקפי תלת מימד לכולם?). בעתיד הקרוב אמורה לצאת גם מצלמת וידאו ביתית שמצלמת בתלת מימד.
כמו שאמרתי אני לא רואה את עצמי רץ לקנות את זה אבל היה ממש מגניב לצפות בצילום חי בתערוכה.
המוצר שהוצג מיובא ע"י יורוקום/פנסוניק.

במקום העבודה שלי אנחנו נוהגים לשלוח, אחת לזמן מה, אימייל עם הצעות שונות לכל גולשינו. כשיצא חוק הספאם החדש שמחייב להוסיף אפשרות להסרה מרשימת התפוצה, חלק מהאנשים בעבודה לא היו מודעים לכך. התוצאה היתה שיום לפני שהיה אמור להישלח אימייל, לא היתה בנמצא שום אפשרות להסרה מרשימת התפוצה. כשנתקלתי בבעיה מיהרתי לדווח אבל האימייל היה חייב לצאת בדד-ליין ולא היה זמן ליצור מערכת אוטומטית. בצר לי פתחנו כתובת אימייל ספציפית ובתחתית האימייל הזמנו את מי שרוצה להסיר את עצמו מרשימת התפוצה לשלוח אליה אימייל ריק. האימייל כמובן הגיעו לתיבה האישית שלי.

ביום הראשון הגיעו עשרות אלפי מיילים. ביום השני עוד עשרות אלפים. וכך מצאתי את עצמי בסוף השבוע עם כמעט מאה אלף אימיילים שצריך להסיר מרשימת התפוצה. אל דאגה, לא עשיתי את הכל ידנית. פיתחנו מערכת שסורקת את התיבה ומסירה את הכתובות באופן אוטומטי ובמיילים הבאים כבר שמנו לינק להסרה מרשימת התפוצה.

עברו כמה חודשים מאז ועדיין אני מקבל מדי פעם פניות לגיטימיות לתיבה הזאת להסרה מרשימת התפוצה. את אלו אני כבר מעדכן ידנית כי אין טעם להפעיל את המערכת של סריקת התיבה בשביל פניה או שתיים בחודש. אבל הופתעתי לגלות בתיבה הזאת המון אימיילים מסוג אחר – ספאם. ולא מדובר על ספאם של חברות שונות – אלא על ספאם גולשים.

מסתבר שחלק גדול מאותם אנשים ששלחו לתיבה אימייל, הוסיפו אותה אוטומטית לרשימות התפוצה שלהם. מדי יום מתקבלים בתיבה הזאת לא מעט אימיילים עם רשימות כמו "10 דרכים להגיד לגבר שלך שאת אוהבת אותו". אימיילים עם בקשות חברות ברשתות חברתיות כמו פייסבוק, לינקדאין, נט-לוג ועוד. אימיילים עם מכתבי שרשרת להצלת גלעד שליט, או כאלה שאם אני לא אעביר אותם לעוד 50 איש היום יקרה לי משהו ממש ממש רע (כנראה שאני אקבל עוד אימיילים של ספאם). ועוד אימיילים שונים שבינם ובין המטרה המקורית של התיבה אין כלום.

מקרים כאלה גורמים לי לתהות, האם אנשים חושבים שספאם זה רק אימיילים שמנסים למכור לך משהו? רק אימיילים מחברות גדולות? ועד כמה צבועים אנשים שדורשים לא להיכלל ברשימת תפוצה של חברה אבל מכינים לעצמם רשימת תפוצה פרטית ללא לינק הסרה. אולי מלבד החוק, שחל על חברות או על אנשים שמנסים למכור מוצרים, צריך לחנך אנשים שגם השטויות שהם שולחים מטנפים את תיבת האימייל באותה מידה.

ביום ראשון כשהגעתי לעבודה נדהמתי לגלות חצי מהמשרדים ריקים. ברוב הימים אני לא מגיע לעבודה כל כך מוקדם וכשאני כבר מגיע ב 9:30-10:00 בד"כ אני רואה אנשים עובדים. בירור קל גילה לי שרובם הלכו לצעוד בצעדת שליט.

אני חושב שהצעדה הזאת לא באמת מועילה לשום דבר מלבד לתחושת הזחיחות העצמית של הצועדים. הצועדים מרגישים שהם עושים משהו אקטיבי אבל בפועל הצעדה הזאת לא מועילה לשום דבר מלבד לכאב הראש של ביבי ולתחושה של החמאס שהנה ישראל עוד מעט תתכופף עוד קצת.

אני לא אומר כאן שום דבר חדש ורבים כבר אמרו את זה לפני, אבל הרגשתי צורך לכתוב את זה.

מאז שביטלתי את הבלוג "כותבים" ואיחדתי אותו לכאן עם כל השאר לא באמת המלצתי על פוסט רק לשם ההמלצה. אז הנה פוסט שלדעתי בהחלט שווה עוגיה.

ביבי וחבריו טוענים שהעלאת שכר המינימום זו לא התשובה ושזה יגרום לאבטלה. זו הסיבה שהם העלו את רעיון מס ההכנסה השלילי. אבל יש עם הרעיון כמה בעיות:

• עלייה באבטלה? בולשיט. ב-2006-2007 עלה שכר המינימום בישראל בצורה מדורגת, האבטלה לא עלתה אלא ירדה. ניתן לייחס זאת לעובדה שעליית שכר בעשירונים התחתונים מתורגמת מייד לעלייה בצריכה, ולכן נוצרים עוד מקומות עבודה.
• עלייה באבטלה? בולשיט. מתנגדי ההעלאה יטענו שאסור לבסס מדיניות כלכלית על מקרה מוצלח אחד. וואללה, צודקים. אלא שממצאי מחקרים מן העולם כולו פשוט אינם תומכים בנבואות הנחרצות של ביבי ופישר, שהן רק תיאוריה.
• עלייה באבטלה? בולשיט. כן, גם פרופסורים בעלי שם עולמי לכלכלה יכולים לטעות. ויש גם פרופסורים לכלכלה שתומכים בהעלאת שכר מינימום (ביניהם 5 חתני פרס נובל).
• עלייה באבטלה? בולשיט. רוב המועסקים בשכר מינימום במגזר הפרטי אינם עובדים בתעשייה, ורוב עובדי התעשייה אינם משתכרים שכר מינימום. שלא יעבדו עליכם! המעסיקים הגדולים של משתכרי שכר מינימום אינם מפעלי טקסטיל בגליל ובנגב אלא רשתות שיווק, חברות סלולר, חברות כוח אדם ומיקור חוץ. יש להם רווחים נאים מאוד, ואת הפעילות שלהם אי אפשר להעביר לסין.

ויש עוד לא מעט סיבות – קראו את ההמשך.

סתם משהו נחמד. יצא המקרה ושכחתי במשרד צנצנת של טייסטרס צוייס שנשאר בה ממש מעט קפה למשך כמה חודשים. ככה נראים הגרגרים היום.

גרגרים סגולים/שחורים שצמודים לתחתית הצנצנת בעוצמה כזאת שעשרות מכות ודפיקות לא הזיזו אותם סנטימטר. חשבתי למכור את זה למוזיאון אבל בסוף זרקתי לפח.

הייתי מצפה מאתר כמו מאקו, שנוהג לשדר בשידור חי את האח הגדול 24 שעות ביממה, לאפשר לאנשים חסרי טלוויזיה (או אנשים בעבודה, כמוני) לראות את השידור החי של כוכב נולד באתר. נראה שבקשת חושבים אחרת.

ביום ראשון הקרוב אני יוצא למילואים של 3 ימים. עקב כמות הפרוייקטים הרבה שאני מטפל בה בעבודה מצאתי את עצמי ביום חמישי בערב נאלץ להישאר עד מאוחר על מנת לסיים ולהכין הסברים ברורים, מלאים וממצים למחליף שלי. "לא נורא" חשבתי לעצמי כשהגיע השעה 21:00 והעזיבה נראתה עוד רחוקה "אני אראה את כוכב נולד בשידור חי באינטרנט וכתוב על זה בבלוג הריאליטי שלי בלייב, בטוח מאקו משדרים את זה".

אז זהו שלא. מאקו, למרות כל הפרסומות שלהם על סרגל הכלים מאקו לייב, על הטלוויזיה בעלת המון ערוצים בדפדפן ועוד כהנה וכהנה סיסמאות נבובות, לא מאפשרים לצפות במשדר המרכזי שלהם בשידור חי באינטרנט. איפה לא חיפשתי? באתר מצאתי קישורים לרדיו כוכב נולד שמשדר שירים מהתוכניות הישנות ע"פ סגנון, בסרגל הכלים ובאתר מצאתי שידור חי מחדר החזרות שכמובן לא היה פעיל כי כולם היו על הבמה. בסרגל הכלים לבדו מצאתי גם משהו שנקרא כוכב נולד TV שהוא כמו הרדיו רק עם וידאו ובלי חלוקה לז'אנרים. ושיא השיאים, מצאתי שידור חי של מאחורי הקלעים של התוכנית. אתם קולטים? משדרים בשידור חי את מאחורי הקלעים של התוכנית, אבל התוכנית עצמה – יוק!

בשלב הזה התייאשתי ממאקו והתחלתי לחפש אם יש איזשהו אתר שמשדר את ערוץ 2 בשידור חי לטובת גולשים מחו"ל. כל האתרים שהתהדרו בשידור כזו התגלו כשטות גמורה מלבד אתר אחד שאכן הראה את השידור החי. חשבתי שהגעתי למנוחה והנחלה אך שתי דק' לתוך השידור הופיעה לי הודעה שאומרת שרוחב הפס לאזור שבו אני נמצא נגמר והאם אני מעוניין לשדרג למנוי פרו. בשלב הזה נשברתי והבנתי שאת השידור החי באינטרנט אני כבר לא אראה. נותר רק לחכות שהשידור המלא יעלה לאתר מאקו אחרי התוכנית ולכתוב עליה בדיעבד ולא בלייב כמו שתכננתי.

כשהגעתי הביתה פתחתי שוב את האתר רק כדי לגלות שהפרק המלא עדיין לא עלה לאוויר. גם ב VOD הוא לא היה. "לא נורא" הרגעתי את עצמי בשנית "נכתוב על התוכנית מחר, מותר פעם אחת שהפוסט לא יופיע בבלוג מיד אחרי התוכנית". יום עבר, אני נסעתי להורים שלי, הוצאתי את הכלב שלהם, אכלתי צהריים וסוף סוף התפניתי כדי לצפות בתוכנית שבאתר. נכנסתי לאתר וראיתי שהפרק המלא כבר עלה. לחצתי לצפיה וקיבלתי את המסך הבא:

כוכב נולד 8 ב 3 שקלים

ההפקה כנראה בקשיים כלכליים רציניים, אם אני מעוניין לצפות היום בפרק המלא באתר אצטרך להיפרד מ 3 שקלים טבין ותקילין באמצעות SMS (לא בדקתי את זה אבל אני די בטוח שיהיו גם פרסומות תוך כדי הצפיה) או להוריד את סרגל הכלים שלהם שמקפיץ הודעות בלי הכרה (בדקתי בעבודה). אם אני ארצה לראות את זה מחר לעומת זאת זה כבר יהיה בחינם (וכנראה גם ב VOD ב 5 שקלים…).

אני לא יודע מה השיקולים העסקיים של קשת אבל אני חושב שהם מפספסים כאן קהל לא כל כך קטן של אנשים שרוצים לראות את התוכנית אבל הם נמצאים במקום ללא טלוויזיה. זה לא שאין להם תשתית לעשות את זה, הם משדרים את מאחורי הקלעים של התוכנית בשידור חי, למה לא את התוכנית עצמה? שלא לדבר על זה שבטלוויזיה אני מקליט את התוכנית במג'יק ואז מדלג על הפרסומות… באינטרנט אני לא יכול לעשות את זה. האם באמת אותם 3 שקלים (שאני לא אשלם. אני מעדיף לחכות עוד יום) יהפכו אותם להרבה יותר עשירים? לא עדיף להם לתת לי חוויית צפיה טובה יותר ולהפוך אותי לגולש חוזר שיצפה בפרסומות שלהם גם במקרים אחרים?

מאקו, שאמור להיות אתר טלוויזיה מוביל מערים קשיים על קשיים לצופים בתכנים שלו וחבל. יש אתרים אחרים קצת פחות חוקיים וקצת יותר מהירים שבהם אפשר להוריד את הפרק המלא בחינם עוד באותו יום של התוכנית ובלי פרסומות. אם החברה במאקו לא יתנו פייט הם יאבדו את הגולשים שכן מביאים לאתר שלהם רייטינג.

1. אהוד קינן נוהג לספר בדיחות מצחיקות בטוויטר. הנה הנסיון הראשון שלו להעביר אותן מהוירטואלי למציאות
   
2. אתר חביב שמשתמש באפשרות הסימון של העכבר בדרך מאוד מאוד מיוחדת. לינק (NSFW)
3. כולנו יודעים שהפרטיות בפייסבוק היא עניין כאוב. מצד אחד אנחנו רוצים לשתף בקלות ובמהירות ומצד שני אנחנו דורשים יותר ויותר שליטה על המידע שאנחנו מוציאים החוצה. פייסבוק מצידם אומרים שהפרטיות מתה ושככל שנוכל לשתף בקלות רבה יותר כן ייטב. אולי זה מה שיקרה בעתיד…
   
4. וכמה פוסטים מעניינים:
   • אם חשבתם שלהכניס אייפד לישראל זו בעיה, נסו להוציא אותו – כאן
   • מה עושים כשההסברה הישראלית לא מתפקדת? – כאן
   • האם כדאי לקרוא לתחרות קקטוס הזהב של חברות הפרסום על שם תרצה גרנות? – כאן

תרצה היקרה, את ההודעה על מותך שמעתי מחבר במסנג'ר. הוא שמע את זה מהפייסבוק. הלכת לעולמך והשארת אותי, ואת כל עולם הפרסום באבל כבד.

מיד כששמעתי על מותך רציתי לכתוב אנדרטה מפוארת של מילים שיבטאו את כל מה שהיית בשבילי. רציתי שכולם ידעו כמה השפעת על חיי ועל חייהם של רבים אחרים שאני מכיר. אבל כל מה שכתבתי פשוט הרגיש לא נכון, לא מלא, לא ממצה. איך אפשר להספיד את הכוהנת הגדולה שהמילים היו נר לרגליה? איך אפשר לכתוב על האחת שהחזירה לי את האמונה במילה הכתובה? האחת שלימדה אותי איך כותבים.

ביום חמישי, כשזה קרה, ישבתי מול הדף שפתחתם לא מזמן בפייסבוק. אנשים החלו לטפטף רגשות על הדף והרגשתי צורך עז לכתוב שם משהו, כל דבר. בסופו של דבר כתבתי את המילה היחידה שהצליחה איכשהו לבטא את רגשותי – עצוב.
אנשים אחרים כתבו דברים כל כך יפים, מישהו כתב שהמוות שלך הוא בריף שאף אחד לא יכול לפצח. היו שסיפרו איך הסיגריות לקחו אותך מאיתנו. היו כאלה שאמרו לך תודה. והיו הרבה כמוני – כאלה שהמוות שלך לקח להם את המילים. אז הרשי לי להיתלות במילים של אלו שכן הצליחו לפצח את הבריף האחרון שהשארת לנו ולומר לך תודה על הכל. את תחסרי לנו.

תנצב"ה

1. לא הייתם מאמינים כמה חדרים אפשר לדחוס בדירה של 32 מ"ר ועדיין לגור כמו מלכים. (ויה: פנומן)
   
2. כולנו שמענו על מלחמת החומוס בין ישראל ללבנון. אין מה לעשות יש דברים שכשאתה רואה מישהו אחר עושה אותם, בא לך לעשות גם ואפילו יותר גדול. כמו בתמונה הבאה