פיציפקעס הוא מדור חדש של כל מיני דברים שלא הבשילו לכדי פוסט רציני אבל נמאס לי שהם נמצאים בטיוטות שלי. והפעם, נחום ברנע מתעצבן על בלוגרים אז אין סיבה שלא נתעצבן בחזרה, כמה מילים על האתר החדש שלי כולל התלבטות לגבי הבלוג ועוד פרסומת מעצבנת שהגיעה לאתרינו.
המקרה של הבלוגר עומרי חיון, שבאמצעות תוכנה שהוריד מהרשת קיבל גישה לנתונים האישיים של כולנו וגרם להדחתו של מתמודד בכוכב נולד, הוא רק סממן למה שיקרה ברגע שידלפו נתוני המאגר הביומטרי המתוכנן. אם את נתוני מרשם האוכלוסין לא הצליחו לשמור, מי ערב לנו שטביעות האצבע שלנו לא יסתובבו חופשי?
כולם כבר כתבו על כמה שהפרסומת עם החיילים, הכדורגל והחומה של סלקום היא פאשיסטית, גזענית וגועלית. שהרי זה ברור שלפרסומות יש אמירה בעלת משמעות עמוקה על החיים שלנו והן מהוות מראה לאדישות שלנו כלפי הסובב אותנו. וברור שהטענה שאנחנו אוהבים כיף היא פשוט עיוות של המציאות.
את התגובות לתוכן שאנחנו כותבים בבלוג שלנו אנחנו יכולים כיום למצוא במגוון אתרים החל מפייסבוק, המשך בגוגל רידר וכלה בכוכב החדש-ישן, טוויטר. האם זה באמת מועיל למישהו שהשיחה מתפזרת במקומות שונים או שצריך למצוא דרך לרכז את הכל במקום אחד?