בימים האחרונים עלתה צעקה ברשת באשר לפרסומת של לבגדי הלבשה תחתונה שהשתמשה בדמות של חשפנית. היו שטענו שזה לא יאה מצד החברה להציג נשים כחשפניות. היו שתהו לגבי קהל היעד של הפרסומת, האם היא פונה לנשים שמתכננות קריירה בחשפנות. גולשים שונים הבטיחו להחרים את חנויות הרשת ועוד כהנה וכהנה מחאות כנגד הקונספט. המשותף לכל המחאות האלה - חוסר חוש הומור.
כשהגב תפוס כל פעולה, ולו הקטנה ביותר, הופכת למשא ומתן מהגהינום. לדוגמה: שוכבים במיטה בתנוחה שלאט לאט הופכת לפחות נוחה ותוהים, האם ההקלה של שינוי התנוחה שווה את הכאב שבדרך? ואם התנוחה החדשה תהיה פחות נוחה? ואולי שם הגב יכאב יותר? והדבר הכי נורא הוא שיודעים שבסופו של דבר זה יקרה ונחליף תנוחה אבל המוח פשוט מסרב לקבל את הדטרמיניסטיות של המצב.
לפני כחודש החלטתי שאני רוצה להתנתק מהטלוויזיה בכבלים ולהישאר רק עם האינטרנט. בהתחלה הכל הלך בקלות וכבר חשבתי שהסיפורים הרבים ששמעתי ברשת היו מוגזמים, אבל לא לקח הרבה זמן עד שמצאתי את עצמי בשיחות רבות עם שירות הלקוחות רק כדי לקבל את מה שהובטח לי. המסקנה העיקרית - תדרשו את הכל בכתב.
בעקבות הדיונים על דחיית החובות של הערוץ 10 והאפשרות הממשית לסגירתו צצו ברחבי הרשת עשרות פוסטים הטוענים ש"מוטב חדשות 10 בלי ערוץ 10 מאשר ערוץ 10 בלי חדשות 10". אני לא בא להגיד כאן שחברת החדשות של הערוץ לא חשובה, אבל היא לחלוטין לא בודדה במערכה.
בזמן האחרון מסתובבות שמועות ברשת שגוגל הולכת "לנטוש" את קורא הRSS הידוע שלה. יצא לי לקרוא לאחרונה לא מעט פוסטים בטווח של בין דיווח ענייני וחדשותי על העניין לבין כאלה שהיו על סף מכתב התאבדות. אז מה זה אומר מבחינת אותם גולשים (כמוני) שמשתמשים בקורא הRSS כמקור התוכן העיקרי?
רציתי לכתוב פוסט שמסביר למה למרות הפוסט "אני לא מאמין במאבקים" אני כן מתכוון לצעוד הערב וכן השתתפתי בהפגנות הקודמות. אבל עד שהתיישבתי לכתוב את הפוסט כבר קראתי כל כך הרבה פוסטים מצויינים עד שבמקום לחזור על מה שהם אמרו אני פשוט אצטט ואקשר לכמה נבחרים מהם.
אני לא מאמין במאבקים. לא במאבק הנוכחי על הדיור או על מה שהוא לא מסמל עכשיו ולא במאבקי הפייסבוק למיניהם שצצו כפטריות אחרי הגשם. וזה לא שאני לא רוצה שהם יצליחו, להפך, לא יהיה שמח ממני אם יהיה שינוי ביכולת הלא קיימת שלי לקנות דירה בארץ ישראל. אבל בכל כמה שנים אני רואה את התקשורת/הבלוגספירה/החברה-של-הבת-של-השכן-של-המורה-שלי-מהיסודי מלאת תקווה ומכריזה שהנה הגיע שינוי רק כדי שזה יעלם לו בקול ענות חלושה עד ל"מאבק" הבא.
במשך זמן רב תהיתי אם ניתן להגדיר את כוכב נולד כתוכנית ריאליטי. נכון, מדובר בתחרות ארוכה שבמהלכה מודח בכל תוכנית (או שתיים) מתמודד בדרך אל הגמר אבל הבחירה בין המתמודדים היא על בסיס כישרון. במשך הרבה זמן נטיתי להגדיר את התוכנית כתחרות כשרונות עם סממנים של ריאליטי. כל זה השתנה בעונה הנוכחית.
במהלך העונות של דוקטור נעשה שימוש בגישות שונות של מסע בזמן. זו אחת הסדרות הכי לא אחידות מבחינת הגישה לנושא, והם התחמקו מזה לא אחד ע"י הטענה של הדוקטור שהזמן הוא לא קו אלא סוג של "Wibbly Wobbly Timey Wimey", אבל עדיין, שתי הגישות שוות התייחסות במיוחד לאור שני הפרקים האחרונים ששודרו.
עקב חוסר זמן משווע נותרו אצלי מספר ביקורות ותהיות על תוכניות שונות שעלו לאחרונה ברשימת הפוסטים שלא פורסמו. אז איחדתי אותם לפוסט אחד של הערות קצרות על מספר תוכניות, חלקן ישנות מאוד וחלקן מאתמול. נראה אותך, שחקו אותה בגדול, לעוף על המליון וארץ נהדרת. תהנו :)
ערוץ 10 הזמינו מספר בלוגרים לאירוע שהתפרס על פני יומיים לקראת פתיחת העונה של היפה והחנון (יום שלישי הקרוב למי שלא יודע). האירוע היה מהנה וכלל משימות ממשימות שונות, עדכונים בפייסבוק, חלוקה לזוגות, קוקטיילים, ג'קוזי, ארוחות מעולות ואפילו הכרתי חברים חדשים. היה כיף.