שופינג (או: מה בין הגיון לקניון)

שופינג…. עצם המושג גורם לי חלחלה.
אתחיל בסיפור קצר על מסע שופינג שעשיתי עם 3 בחורות. את 3 הבחורות הנ"ל אני מעריך מאוד, אך נראה שבעצם יציאתן ל"שופינג" הן משאירות את המוח בבית ולוקחות את הארנק במקומו. עברנו בחנויות רבות כאשר בכולן הן רק הסתכלו ולא קנו כלום כי "לא נראה להן", עד שהגענו לחנות אחת שבה אחת מהן מצאה משהו ש"כן נראה לה". מרגע זה בעל החנות החזיק אותן על האצבע הקטנה. בתחילה הן קנו חולצות, ובכמויות. כאשר הוא ראה שהן קנו מספיק חולצות והן מתחילות להרגע, הוא הוציא מכנס והראה להן, בתוך שניות הרצפה היתה מלא מכנסיים וצעקות "ווואאאאיי, איזה יפות" הופרחו באויר כך שכל הקניון שמע. על הצעיפים והגופיות אני לא צריך להרחיב…
עצם ההליכה ל"שופינג" זו הגדרה אחרת ל"בזבוז כסף ללא מעצורים וללא צורך", אני סמוך ובטוח שחצי מן הבגדים שנקנו ישכבו בארון שנים רבות מבלי שיראו אור יום. רבים טוענים שגברים נוטים להחליט באמצעות שיקולים הגיוניים ולתרץ כל מעשה שלהם, עד כמה שהוא נובע מרגש, בתירוצים שונים. בנות לעומת זאת לא מרגישות צורך לתרץ את המעשים שלהן, הן פועלות כך פשוט מאחר והן מרגישות כך, או במילים אחרות "כי בא להן". ייתכן שזו הסיבה שרואים הרבה יותר מסעי "שופינג" של בנות ולא של בנים… כי תירוץ עם הגיון ללכת למסע בזבוז חסר הגיון לא קיים מעצם העובדה שהמשפט עצמו אינו הגיוני.

מחשבות של 2 על “שופינג (או: מה בין הגיון לקניון)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *