בלוג או ברז כיבוי

אחרי הפעם הראשונה בה נפגעה טיב טעם מתחקיר של כלבוטק ומכירותיה צנחו, הם בוודאי לא מוכנים שזה יקרה שוב. אז הם פתחו בלוג. בלוג שבו הם מציגים עדויות משלהם, מפריחים השערות משלהם ובאופן כללי מנסים להוציא את הרוח מהמפרשים של התוכנית. ומה אז?

בלוג ארגוני הוא בלוג טוב אם הוא מתוחזק ומתעדכן באופן רציף. המטרה של בלוג ארגוני היא שהצרכנים ירגישו שהם חלק מהתהליכים שעוברת החברה ושיש להם קשר ישיר עם האנשים שמקבלים את ההחלטות בחברה. לסיבה שבעקבותיה הוקם הבלוג, גם יש חשיבות. האם הבלוג הוקם על מנת לשמור על קשר עם קהל הקונים, או שמא הוא הוקם רק על מנת לטפל בבעיה ספציפית? במקרה הראשון סביר להניח שהבלוג ימשיך להתקיים ולהתעדכן גם במהלך משברים וגם לאחריהם. במקרה השני… ובכן, זה תלוי בחברה.

הבלוג של טיב טעם הוקם כברז כיבוי. בעלי הרשת נתקלו בבעיה והחליטו לתקוף אותה בחזית התקשורתית ולהכריז על התחקיר כמוטעה. מישהו (בלינק) הציע להם להקים בלוג כדרך בלתי שגרתית ויותר אישית להגיע לקהל שלהם והם קפצו על המציאה. הם פנו לחברת בלינק על מנת ליצור בלוג ולהגיע לקהל שלהם בצורה יותר אישית ובלתי אמצעית. לכאורה, פתרון מושלם.
השאלה האמיתית היא מה יקרה לאחר שהתחקיר ישודר ולאחר שהמודעות הציבורית כלפיו תדעך. האם הבלוג ימשיך ויתפקד כבלוג ארגוני לכל דבר או שנזכה לראות פוסט חביב שמודה לכל התומכים ומכריז על הבלוג כסגור.

הבלוג של טיב טעם הוא אחת הסנוניות הראשונות בעולם הבלוגים הארגוניים בישראל ובעצם הראשון מביניהם שעשה רעש והגיע לתודעה הציבורית. מה שיקרה איתו ישפיע ככל הנראה על כל נושא הבלוגים הארגוניים בארץ. אני יכול רק לקוות שטיב טעם יבינו את היתרונות של הבלוג גם בזמן שגרה וימשיכו לתפעל ולתחזק אותו לאחר שהמקר הנוכחי ייפתר. יש לי תחושה שאופן הפעולה שלהם ישפיע על תפיסת חברות נוספות את עולם הבלוגים ואם הם יסגרו את הבלוג לאחר המשבר, כדאי שנהיה מוכנים לתופעה של בלוגים לרגע.

מחשבות של 6 על “בלוג או ברז כיבוי

  1. נתחיל בגילוי נאות: עד אתמול עבדתי בבלינק. זה יספיק ועכשיו לתגובה.
    כשאדם מסתובב בסופר מרקט עם שקית חלב אתה מאשים אותו בגניבה?
    אותו דבר גם פה. תן לפרשה לרדת מהכותרות ואז תחליט אם זה היה בלוג לרגע או שזו תוכנית לטווח ארוך. אין לך מידע מבפנים, אז ככה שהקביעות הללו לגבי כמה זמן הוא יחזיק מעמד הן השערות בלבד.
    אבל בוא נקח את המקרה הכי "גרוע" וזה שהבלוג הוא בלוג אינסטנט ולא מדיניות לטווח ארוך. מה אכפת לך? אנשים פרטיים לא מקימים בלוגים זמניים? זה מטמא את הבלוגספירה הקדושה?

    חוץ מזה, לא ברור לי איך אתה מגיע למסקנה שהבלוג הוא "סנונית ראשונה בעולם הבלוגים הארגוניים" שעושה רעש. אני לא רואה איזו מהפכה שהבלוג הזה עשה. הוא אמצעי יח"צני בדיוק כמו כתבה ב-YNET או סרטון ביוטיוב.
    אתה מדבר על תודעה ציבורית.תודעה של מי? איזה ציבור? של הבלוגרים?
    אליהם זה הגיע, השאלה היא האם הגולש הממוצע עשה את המסלול של לשמוע על הכתבה, לחפש חומר עליה בגוגל ואז להכנס לבלוג על מנת לקרוא את "הסיפור האמיתי".
    את זה לא אני ובטח שלא אתה יודעים, אז לזרוק פה אמיתות ולהפוך בלוג יחיד לעמוד האש של הבלוגים האירגוניים זו הגזמה.

  2. היי עומר.
    ראשית, האקיזמט משום מה מזהה את התגובות שלך כספאם. אני לא יודע מדוע זה כך, אבל זה גרם לכך ששמתי לב לתגובה רק 10 ימים מאוחר מדי.

    כעת לתגובה. אני לא קבעתי שום דבר לגבי הבלוג, אני תהיתי לגביו. אמרתי שאני מקווה שהוא ימשיך להתעדכן גם לאחר המקרה המדובר. מן הסתם אין לי מידע פנימי ולרגע בפוסט הזה לא התיימרתי לטעון שיש לי.

    התייחסתי אליו כאחת הסנוניות הראשונות בעולם של בלוגים ארגוניים בישראל וכראשון שעשה מספיק רעש על מנת שיתייחסו אליו בצורה נרחבת באמצעי תקשורת ההמונים. תסכים איתי שאין כיום יותר מדי בלוגים שמשמשים את הארגונים ליח"צ ולקשר עם הצרכנים.

    אני לא חושב שהפכתי אותו לעמוד האש של הבלוגים הארגוניים, אבל אני בהחלט חושב שכבלוג הארגוני הראשון (או בין הראשונים) שעשה רעש והוזכר לא מעט בפרסומות בטלוויזיה ובכלבוטק עצמה, תהיה לו השפעה על ההחלטות של ראשי ארגונים אחרים בנושא.

    בתור בלוגר הרעיון של בלוגים לניהול משבר מפריע לי. אני מודע לכך שבלוגרים רבים פותחים בלוג, כותבים פוסט אחד ושוכחים ממנו, אבל אני לא מנסה להשוות בין ארגון לבין בלוגר פרטי. שלא לדבר על כך שאם אכן מדובר בבלוג לרגע, הרי שזה תוכנן כך מראש וזאת בניגוד לבלוגרים הפרטיים שפשוט מגלים שאין להם את היכולת או את כוח הרצון לתחזק בלוג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *