1. לפני כמה ימים יצאתי עם החוזר בתשובה ועם הבודהיסט הצמחוני לאכול בחוץ. לאחר שהסכמנו שאוכלים ברמת גן, הגיע השאלה מה לאכול. למרות שהיה לי חשק לבשר הרגשתי לא נעים כי ידעתי שהצמחוני ירגיש לא בנוח. אז הסכמנו על הסביח של עובד.
כשהגענו לשם התבררה העובדה העצובה שלמרות שהוא לא מערבב בשר וחלב (אין לו בשר) ולמרות שהוא לא פותח בשישבת, אין לו תעודת כשרות. גם המקום הזה נפסל. לאחר סיבובים רבים ברחבי רמת-גן נעצרנו בחומוסיה קטנה ואכלנו שם.
באותו רגע הבנתי. יש לי חבר שומר כשרות, יש לי חבר צמחוני ויש לי חבר עם צליאק (אלרגי ללחם). אם אני אצא עם כולם ביחד לאכול, נוכל לאכול רק סלט.
2. באחד הימים כשסיימתי את אחד השיעורים באוניברסיטה, החלטתי לעשות טיול רגלי קצר באזור. הסיור התנהל על מי מנוחות כאשר הבחנתי בזווית עיני בכלב גדול שהסתתר מאחורי עץ. באותו רגע שאני הבחנתי בו גם הוא הבחין בי והחל להתקרב אלי לאט.
היו שתי אפשרויות. או שהוא חושש ממני ומתקרב לאט לאט כי הוא לא יודע אם אקבל את פניו בחיבה, או שהוא מתכונן לתקוף אותי וזו הליכת ההתגנבות שלו. המשכתי ללכת כאילו אני מתעלם ממנו והבחנתי שהוא נעצר במקום. החלטתי שהאפשרות הראשונה היא הנכונה וקראתי לו. הזנב שלו החל לכשכש במרץ והוא פתח בריצה לכיווני.
הוא היה כלב מאוד נחמד ושיחקתי איתו קצת. הבעיה התחילה כאשר רציתי להמשיך בסיור וגיליתי שהוא עוקב אחרי לכל מקום, כולל מעבר לכבישים. לכלב היה קולר וברור היה שהוא שייך למישהו. לא רציתי שיעקוב אחרי ואח"כ יידרס בכביש כשינסה לחזור. לצערי, הכלב לא היה שותף למחשבותי וסירב לעזוב למרות תחינותי.
אז נעמדתי במקום. נשארתי באותה נקודה ולא זזתי. הוא מצידו המשיך במורד הרחוב כאילו אני עדיין איתו. רק כשהוא הגיע לקצה הרחוב הוא הבחין שאני לא מתקדם ופתח בריצה לכיווני. הוא בילה עוד 5 דק` בתהיה למה אני לא מלטף אותו ולא מתקדם, ואז פתח בדילוגים לכיוון המקום בו מצאתי אותו. עקבתי אחריו במבטי בעת שחצה את הכביש ולאחר שראיתי שיצא מכלל סכנה, המשכתי בדרכי.
אני מתגעגע למוקי…
ומה רע בסלט , מבינה את הגעגוע שלך
למוקי , יפה שדאגת וראית שהוא יצא מכלל סכנה ,
לא פסלת הכל
אתה מפקיר את הרגישים ללקטוז.
ממש בעיה קשה
נכתב ע"י
GLAM0UR
עם הספור הראשון. מה אפשר לאכול עם מגבלות כאלה? ותאר לעצמך מישהו שלא סובל לימון/כוזברה/בצל בסלט… גם סלט לא יתנו לך לאכול כמו בן-אדם…
אוכלים חלבי
נכתב ע"י
השרוט ממליץ
גלידה
בא לי חומוס
אכן מגבלה רצינית
נא לא להזמין אותי לגלידה ! חחחחחחחחחחחחח
אם מבססים בילוי משותף על `אוכל` בחברותא .
סלט זה רע! סלט זה לא אוכל.
אני הצליאקי:-P
גם לי… =|
אין שום דבר רע בסלט
כתוספת… כאוכל הוא די מגעיל.
הממממ…
אם אבא שלי יבוא לאכול איתנו, אני לא אפקיר אותם P-:
גבינות?
ואם גם רגישים ללקטוז תמיד יש אורז…
גלידה בחורף?
וכמו שכתבו כאן קודם, מה קורה כשיש גם מישהו שהוא רגיש ללקטוז?
תמיד בא לי חומוס… במיוחד אבו-חסן
או-אה…סכרתית
נכתב ע"י
פגעסוס
אז יש לנו: דתי,צמחוני,צליאקי,רגיש ללקטוז,סכרתית…
סלט זה באמת לא אוכל..
זה רק שם כדי שהבשר ירגיש בבית
ודאי כתוספת מי אמר לך שאני מוותרת
על הבשר
אם רוצים שהבשר ירגיש בבית.
אס צריך להביא לו עוד בשר!:-)