אני זוכר לפני מספר שנים, כאשר פניתי בצמאוני הרב לברז המים הנמצא במטבח אשר בביתי. מילאתי את כוסי השקופה במים צלולים ולגמתי לגימה ארוכה. צמאוני אכן תם, אך טעמו הקלוש של כלור השתרבב אל בלוטות הטעם הרגישות שלי. באותו היום הבנתי שאין טעם לדחות את הקץ ועברתי לשתיית מים מינרלים באופן קבוע.

מים מינרליים אמורים להיות טעימים יותר, נקיים יותר ויקרים הרבה יותר. אין ספק לגבי שתי ההערות האחרונות אך בניגוד לרבים אחרים אני מעולם לא הבחנתי בטעם במים. עצם הצלילות של המים, לדעתי האישית, היא בהיותם חסרי טעם לחלוטין. עצם הסיסמה "מחזירה למים את הטעם" פוגעת לדעתי בשורש קיומם של מים כמים. באותה מידה יכלו למכור לנו מיץ!
אך על היגיינה אין להתפשר, ועל כן יש להתפשר בנושא הטעם. וכעת יש להתייחס לדילמה הגדולה – אילו מים לקנות?
ישנן 3 חברות מים גדולות שאני מכיר (ואם ישנן חברות נוספות, אני בטוח שהן יסלחו לי על חוסר התייחסות בבלוג זה), מי עדן, נביעות ועין גדי.

אתחיל דווקא מן האחרונה שבהן – עין גדי. לא מזמן ערכתי טיול באיזור עין גדי וראיתי מספר אנשים הולכים יחפים בתוך אותו נחל. רגליהם אמנם היו נקיות, אך אינני יודע אילו עוד אנשים הלכו בנחל זה. אני בטוח שלא אטעה אם ארשום שוודאי לחלקם היו אקזמות או פצעים כאלו ואחרים ברגליהם, ואתם רגליים הן אלו שדורכות בתוך הנחל שממנו לוקחים את המים לבקבוקי "עין גדי". רדע אחד אינני מאמין שבבקבוקי עין גדי אמצא משהו מלבד מים טהורים ונקיים, ואני בטוח שהמים עוברים תהליך ניקוי מסוג כלשהו. אך עם זאת אותה תמונה של רגליים מלוכלכות או פצועות הדורכות במים אותם אני שותה מסרבת לצאת מראשי. אי לכך פסלתי מראש את בקבוקי עין גדי ונשארתי בהתלבטות לגבי שתי החברות הנותרות.

מאחר ובדרך אינטואיטיבית לא הצלחתי להחליט באיזו חברה אבחר, התחלתי לחשוב על קריטריונים שעל פיהם אוכל לבחור את החברה הטובה ביותר. הראשון מביניהם היה טעם. אך לצערי, בשני המקרים הטעם לא מצא חן בעיני, ונותרתי עם הבעיה של אי יכולת העדפת האחד על האחר. הקריטריון השני היה מחיר, אך שוב בשל התחרות שיש בארץ המחיר של הבקבוקים היה זהה (לפחות באותה חנות בה אני מבצע את קניותיי). ושוב נותרתי ללא אמצעי בחירה. אני חייב להודות שבשלב זה עמדתי להתייאש ולקנות מדי פעם את האחד ומדי פעם את האחר.

את בעייתי זו פתר לא אחר מאשר אחי. אותו ילד מפונק הנוטה להציק לי באופן שאינו מתאים ליחסי אחים אידיאלים, אך מתאים ליחסי אחים כפי שהם בד"כ בישראל, לקח באחד הימים את בקבוק הנביעות שעמד על שולחני חצי ריק, ובלחיצה חזקה על צדדיו עיוות את צורתו עד לבלי הכר. באותו הרגע הבנתי את הפתרון כאילו נורה נדלקה מעל ראשי. בקבוק נביעות, כאשר לחצתי אותו מעט יותר חזק מאשר בד"כ, איבד את צורתו. לעומתו בקבוק מי עדן שמר על צורתו כנגד לחץ שהיה גדול אף הרבה יותר.

5 תגובות

|
|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *