אני תמיד מגיע ראשון לכל פגישה. יש לי נטייה לא מובנת להגיע בשעה שנקבעה מראש ולא 10-15 דק אחרי. לכן החלטתי שכפתיחה לשנה החדשה אני אחרוג ממנהגי ואאחר.
לפגישה שקבעתי עם שני חברים שלי במסעדת סושי מסויימת, ושהייתה אמורה להיות ב 22:45 החלטתי להגיע ב 23:00. יצא אפילו שהגזמתי והגעתי ב 23:10. מסתבר שגם כשאני מאחר ב 25 דק
אני מגיע ראשון. זו קללה.
 
מדהים איך אלכוהול משנה את מצב הרוח. לפני הפגישה מתתי לישון. אם חבר שלי לא היה מציק לי, סביר להניח שלא הייתי יוצא כלל מהבית בסילבסטר. חבר שלי לעומתי הפליג בדמיונות איך אחרי הארוחה נלך לעשות טיול רגלי בנווה צדק.
במהלך הארוחה, לקראת 00:00 חילקו לכולנו כוסית שמפניה בחינם. לאחר הארוחה פתאום היה לי חשק לטייל. רציתי לראות את נווה צדק, לחרוש את כרם התימנים וללכת בשקט בשוק הכרמל. חבר שלי לעומת זאת החליט שהוא עייף מדי ופרש הביתה.
 
מדהים כמה מידע אפשר לקלוט ב 5 דק`. בדרך לרכב של חבר שלי הוא הספיק לספר לי על סדנת הרוחניות שהוא חווה ועל כמה הוא למד בה, על הבחורה שהוא שכב איתה לאחרונה ולאיזו תסבוכת שהוא נקלע עם ידידה שלה, על חבר משותף שלנו שכבר מזמן לא פגשתי והיום גיליתי שהוא עומד להתחתן, ועל כך שאני לא משתף מספיק והוא היחיד שמשתף כאן דברים… למי יש זמן?
 
פתאום זה קרוב מתמיד. אנשים התחתנו מסביבי כל הזמן, הבת של ידידה של אמי, האחות הגדולה של חבר שלי, בת דודה שלי שגדולה ממני ב 4 שנים, ולאחרונה גם ידיד מהעבודה. אבל פתאום לגלות שחבר ילדות שהכרתי כמה שנים מהתיכון הציע נישואין לחברה שלו…. פתאום זה קרוב מדי.
 
שנה אזרחית שמחה לכולם

15 תגובות

|
|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *