עיתונינט

דצמבר 23, 2007 0:40 | מאת | 13 תגובות

"ישראל היום" משנים את כללי המשחק ומוציאים עיתון שהעמוד הראשון שלו הוא פרסומת אחת גדולה (ויה מנחם רבוי). זו הפעם הראשונה שעיתון חדשותי מקדיש את העמוד הראשי שלו, כולו, לתוכן פרסומי. האם זה באמת כל כך רע?

אתם מכירים בוודאי את המושג תוכן שיווקי. כשעיתון מציג לנו כתבה שנכתבה לבקשתה של חברה משלמת או כשאנו רואים טאלנטים שונים מצטלמים לטלוויזיה כשהם משתמשים במוצר ספציפי. תוכן שיווקי הוא מעין פרסומת במסווה של תוכן חדשותי/בידורי אמיתי.

"ישראל היום" הוציאו לאור עמוד ראשי שכולו פרסומת, אך האם זה באמת יותר גרוע מהתמונה של נינט הקרחת בעמוד הראשי של ידיעות? האחד הוא פרסומת ברורה וגדולה של אורנג' והשני הוא תעלול יחצני של פלאפון. שניהם נמצאים בעמודים הראשונים רק שהאחד מתפרס על כל העמוד ומובדל באופן ברור מהתוכן החדשותי ואילו השני מופיעה כידיעה סטנדרטית לצד ידיעה על קסאמים בשדרות. האחד עלה (ככל הנראה) לחברה המפרסמת סכום נאה ואילו השני לא עלה (ככל הנראה) למפרסמים שקל (לא הפרסומת עצמה, ההופעה בעיתון).

בשני המקרים מדובר בתוכן פרסומי, רק שבישראל היום זה ברור לכולם. אז נכון, עד היום לא הפקיעו את כל העמוד הראשון של עיתון חדשות לטובת פרסומת, אבל מצידי שימשיכו לעשות את זה ולא ידחפו לי פרסומות מבלי שאדע על כך.

תגיות: , , , , , , , ,

13 תגובות

|
  • אורי דרור says:

    האבחנה בין פירסומת, יחצנות, ותוכן שיווקי אמנם מיטשטשת לאחרונה, אבל עדיין שרירה וקיימת.
    מה שעשה העיתון – זאת פירסומת. תוכן שיווקי זה יופמיזם (מכבסת מילים) לפירסומת סמויה. דוגמה – כשוויל סמית' דיבר על הנעליים שלו בסרט אני הרובוט, או ההצגה הבוטה של האאודי באותו סרט.
    יחצנות זה דבר אחר לגמרי. זה אומר שהחברה רוצה לגרום למוצר שלה לעבור, דרך משהו שמעניין את הציבור, כמו מה שקרה עם נינט.
    לדעתי יחצנות זה הכי פחות גרוע, פירסומת זה באמצע (כי למדנו להתעלם, או להעביר ערוץ), ופירסומת סמויה זה הכי גרוע. זה שקר לכל דבר.
    חריג – אם הפירסומת מובלטת בדרך לא לגיטימית שנועדה להיכנס לראש שלנו, כמו למשל המנהג הנוראי של ערוץ 2 להגביר את הווליום בכניסה לפירסומות. במקרים אלו הפירסומת יורדת מדרגה, והופכת לגרועה כמו פירסומת סמויה.
    שאלה טכנית – יש שתי אופציות להרשמה לתגובות – "הרשמה לתגובות בדוא"ל", או – "עדכנו אותי בתגובות לפוסט באמצעות האימייל".
    מה ההבדל?

  • עומר רוזן says:

    לא צריך להזדעק בכל מקום שיש תוכן שיווקי. לפעמים אותו תוכן שיווקי הוא הבסיס לכתבות תחקיר.
    פשוט צריך להבין את יחסי העבודה, בפירוש יחסי עבודה, בין עיתונאים לאנשי יח"צ ופרסום.

  • אין לי בעיה עם כתבות על פרסומות שנעשו, אבל המקום שלהן, לטעמי, הוא במוספי הכלכלה ולא בעמוד הראשי. בכל מקרה, זו החלטה כלכלית של עיתון והביקורת שלי לא היתה מופנית כלפי ידיעות אלא כלפי אותם אנשים שנרתעים מהפרסומת של אורנג' שהופיע בעמוד הראשון של ישראל היום כאשר גם בעיתונים אחרים אנחנו רואים תכנים שכמו הוזמנו ע"י משרדי הפרסום לצד כתבות תחקיר רציניות.

  • הייתי מבין אם בעמוד הראשי היתה כתבה כמו "נינט עשתה קרחת עוד לפני צילומי הפרסומת ומה שרואים בפרסומת זה רק שחזור עם פאות". אבל כתבה על כך שנינט עשתה קרחת בתמורה לכך וכך כסף זו כתבה שמתאימה יותר לעמודי הכלכלה ולא לעמוד הראשי (או לשטויות הפיקנטיות ששמים בעמוד האחורי).
    בכל מקרה אני לא בא לשנות סדרי עולם אלא רק להבהיר שישראל היום הם לא הראשונים ולא האחרונים שישימו פרסומות בעמוד הראשי.

  • ענת says:

    זה מוגזם, עיתון שמתיימר להיות עיתון חדשות מאבד את כל האמינות שלו ברגע ששם פרסומת בוטה בעמוד הראשי שלו.
    ישראל היום בעצם במעשה זה אומרים לנו- אחנו לא עיתון חדשותי, אנחנו מספקים תוכן שמתאים לנו לספק.

  • לא מסכים איתך. במעשה זה הם אומרים, אנחנו חינמון שמרוויח רק באמצעות פרסומות. את התוכן אתם יכולים לראות בפנים.

    מה שכן, אני לא יודע כמה זה חכם מצד העיתון כי קוראים מזדמנים (כמו שיש לישראל היום כיום) לוקחים עיתון, במקרים רבים, ע"פ המשיכה של הכתבה הראשית.

  • ענת says:

    ומי לא נמשך לקפיטליזם טהור?

  • עומר רוזן says:

    זו כבר פרשנות שלך.
    אורי, אתה מסתכל על פרסום בצורה מאוד אנטגוניסטית.
    גרועים ככל שיהיו החינמונים החדשים בעינייך, הפרסום הוא זה שמחזיק אותם באויר.
    אם הבחירה היא בין זה שלא יהיו עיתונים כי הפרסום בהם כביכול בא על חשבון תכנים או משפיע עליהם, לבין ריבוי עיתונים עם ריבוי פרסומות, אני מעדיף את האופציה השניה.

    תן לאנשים את הקרדיט להבין מתי נותנים להם תוכן שיווקי (שהוא לכשעצמו לא רע) לבין ידיעה "אמיתית".

  • אני לא מסתכל על פרסום בצורה אנטגוניסטית. אני כן מסתכל על עיתון כאמצעי תקשורת שמטרתו למקסם את הרווחים שלו ואת זאת הוא עושה ע"י מכירת מידע לצרכנים. כאשר עיתון (או חינמון) מציג בעמוד הראשי שלו פרסומת, הוא, לדעתי, פוגם לעצמו בהכנסה כי מוקד המשיכה הראשי שלו נעלם.
    אני מניח שאורנג' שילמו להם מספיק בשביל שזה ישתלם להם.
    אין לי שום בעיה עם המודל של פרסומות תמורת תוכן חינמי ולראיה, אני מציג פרסומות בבלוג שלי. מצד שני לא הייתי שם ערמה של באנרים ברש העמוד ומתחיל את התוכן רק במקום שדרושה גלילה כדי לצפות בו.
    אין לי גם בעיה עם פרסום בעמוד הראשי של העיתון כל עוד הכתבה הראשית היא גלויה לעיני כל.

    מצד שני את ישראל היום מחלקים ידנית, יכול להיות שהם הסתמכו על כך שגם ככה ישראלים יקחו את מה שמגישים להם על מגש של כסף. אולי במקרה הזה הכותרת הראשית מאבדת מחשיבותה.

    ד"א, אני מאמין שיש אנשים ששמים לב מתי מגישים להם תוכן שיווקי, אבל יש רבים שלא בוחנים את הכתבות בעין ביקורתית ובדיוק על אלו סומכים המפרסמים. העורכים בעיתון צריכים, לדעתי, מבחינה אתית, לשמור על כך שכל תוכן שהוא פרסומי במקורו יוצג ככזה בצורה ברורה.

  • יכול להיות שאורנג' שילמו להם מספיק כדי שיהיה להם שווה לספוג את הירידה בתפוצה ליום אחד…

  • נמרוד says:

    סוף סוף הקפיטליזם במערומיו.. בהחלט עדיפה מודעת פרסומת על כל העמוד הראשי, מאשר תרגיל יחצנות במסווה של ידיעה חדשותית.
    הגליון הזה של ישראל היום צריך להכנס למוזיאון כיצירת אמנות..
    בסדר היום של הכלכלה הקפיטליסטית, כמו שאתה אורי ציינת באופן מפתיע לחיוב, כלי מדיה תכליתו היא למקסם את הרווחים, ולא רחמנא ליצלן לספק לקוראיו מידע אמין רלוונטי ואותנטי על הנעשה במדינה ובעולם. את זה צריך לזכור כל הזמן כאשר קוראים עיתון או צופים בחדשות, ועצם זה שהעיתון הוא מודעת פרסומת אחת גדולה מאוד עוזר לשמור את זה בראש.. לפעמים עד כדי כך שמאוד לא מתחשק לקרוא אותו. כל הכבוד.

  • אמנם תכליתו של עיתון בעולם קפיטליסטי הוא למקסם את רווחיו, אבל צריך לזכור שהדרך הכי טובה בשבילו לעשות זאת היא לספק לקוראים שלו את השירות שהוא מציע בצורה הטובה ביותר…

|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *