עשרת הדיברות, קבוצה של 10 ציוויי מוסר בין אדם לאדם ובין אדם למקום, ליוו אותנו שנים רבות והיוו מעין מצפן לאותם אנשים שאבדה להם דרכם. אך הזמנים השתנו ואותם ציוויים נראים ארכאיים משהו. עם ישראל בכלל ומנהיגיו בפרט הם אלו שאנו נושאים אליהם את עינינו על מנת לדעת נכון ולא נכון, טוב ורע. ישבנו ועדכנו את עשרת הדברות כך שיתאימו למצב הנוכחי. אנחנו מקווים שתמצאו את הציוויים החדשים טובים ונכונים לפחות כמו שהישנים היו.
מאז שהטמעתי את הבלוג "כותבים" בבלוג בנוכחי, לא הצלחתי לגרום לעצמי להמליץ על פוסטים בצורה שעשיתי בעבר. זה לא שהפסקתי לקרוא או שלא היה לי על מה להמליץ, פשוט לא רציתי שהבלוג הנוכחי יהפוך להיות רק המלצות על פוסטים אחרים ומאחר ולא כתבתי כל כך הרבה, דחיתי את ההמלצות שוב ושוב עד שהן כבר לא היו רלוונטיות. החל מהחודש, החלטתי ללכת על פורמט חדש. קראו-נא מתוכנן להיות פוסט חודשי שיתוזמן מראש ל 1 בחודש הבא. במהלך החודש אני מתכנן להוסיף לפוסט המלצות על פוסטים שונים שאקרא כך שבסוף כל חודש יהיה לי פוסט עם המלצות שאני אפילו לא אצטרך לזכור לפרסם.
בימים האחרונים עלתה צעקה ברשת באשר לפרסומת של לבגדי הלבשה תחתונה שהשתמשה בדמות של חשפנית. היו שטענו שזה לא יאה מצד החברה להציג נשים כחשפניות. היו שתהו לגבי קהל היעד של הפרסומת, האם היא פונה לנשים שמתכננות קריירה בחשפנות. גולשים שונים הבטיחו להחרים את חנויות הרשת ועוד כהנה וכהנה מחאות כנגד הקונספט. המשותף לכל המחאות האלה - חוסר חוש הומור.
כשהגב תפוס כל פעולה, ולו הקטנה ביותר, הופכת למשא ומתן מהגהינום. לדוגמה: שוכבים במיטה בתנוחה שלאט לאט הופכת לפחות נוחה ותוהים, האם ההקלה של שינוי התנוחה שווה את הכאב שבדרך? ואם התנוחה החדשה תהיה פחות נוחה? ואולי שם הגב יכאב יותר? והדבר הכי נורא הוא שיודעים שבסופו של דבר זה יקרה ונחליף תנוחה אבל המוח פשוט מסרב לקבל את הדטרמיניסטיות של המצב.
לפני כחודש החלטתי שאני רוצה להתנתק מהטלוויזיה בכבלים ולהישאר רק עם האינטרנט. בהתחלה הכל הלך בקלות וכבר חשבתי שהסיפורים הרבים ששמעתי ברשת היו מוגזמים, אבל לא לקח הרבה זמן עד שמצאתי את עצמי בשיחות רבות עם שירות הלקוחות רק כדי לקבל את מה שהובטח לי. המסקנה העיקרית - תדרשו את הכל בכתב.
בעקבות הדיונים על דחיית החובות של הערוץ 10 והאפשרות הממשית לסגירתו צצו ברחבי הרשת עשרות פוסטים הטוענים ש"מוטב חדשות 10 בלי ערוץ 10 מאשר ערוץ 10 בלי חדשות 10". אני לא בא להגיד כאן שחברת החדשות של הערוץ לא חשובה, אבל היא לחלוטין לא בודדה במערכה.
בזמן האחרון מסתובבות שמועות ברשת שגוגל הולכת "לנטוש" את קורא הRSS הידוע שלה. יצא לי לקרוא לאחרונה לא מעט פוסטים בטווח של בין דיווח ענייני וחדשותי על העניין לבין כאלה שהיו על סף מכתב התאבדות. אז מה זה אומר מבחינת אותם גולשים (כמוני) שמשתמשים בקורא הRSS כמקור התוכן העיקרי?
רציתי לכתוב פוסט שמסביר למה למרות הפוסט "אני לא מאמין במאבקים" אני כן מתכוון לצעוד הערב וכן השתתפתי בהפגנות הקודמות. אבל עד שהתיישבתי לכתוב את הפוסט כבר קראתי כל כך הרבה פוסטים מצויינים עד שבמקום לחזור על מה שהם אמרו אני פשוט אצטט ואקשר לכמה נבחרים מהם.
אני לא מאמין במאבקים. לא במאבק הנוכחי על הדיור או על מה שהוא לא מסמל עכשיו ולא במאבקי הפייסבוק למיניהם שצצו כפטריות אחרי הגשם. וזה לא שאני לא רוצה שהם יצליחו, להפך, לא יהיה שמח ממני אם יהיה שינוי ביכולת הלא קיימת שלי לקנות דירה בארץ ישראל. אבל בכל כמה שנים אני רואה את התקשורת/הבלוגספירה/החברה-של-הבת-של-השכן-של-המורה-שלי-מהיסודי מלאת תקווה ומכריזה שהנה הגיע שינוי רק כדי שזה יעלם לו בקול ענות חלושה עד ל"מאבק" הבא.
במשך זמן רב תהיתי אם ניתן להגדיר את כוכב נולד כתוכנית ריאליטי. נכון, מדובר בתחרות ארוכה שבמהלכה מודח בכל תוכנית (או שתיים) מתמודד בדרך אל הגמר אבל הבחירה בין המתמודדים היא על בסיס כישרון. במשך הרבה זמן נטיתי להגדיר את התוכנית כתחרות כשרונות עם סממנים של ריאליטי. כל זה השתנה בעונה הנוכחית.
במהלך העונות של דוקטור נעשה שימוש בגישות שונות של מסע בזמן. זו אחת הסדרות הכי לא אחידות מבחינת הגישה לנושא, והם התחמקו מזה לא אחד ע"י הטענה של הדוקטור שהזמן הוא לא קו אלא סוג של "Wibbly Wobbly Timey Wimey", אבל עדיין, שתי הגישות שוות התייחסות במיוחד לאור שני הפרקים האחרונים ששודרו.