על צנזורה בבלוגים

"אינני מסכים עם אף מילה מדבריך, אך אלחם עד מוות על זכותך להשמיעם".
(הפילוסוף וולטר)
 
כאשר קראתי את הרשומה הזאת, התגובה הראשונית שלי היתה לסגור אותה ולהתעלם ממנה. אני חושב שהמתנחלים עושים עוול למדינה הזאת בפעולותיהם, והרשומה שם, המבזה בצורה בוטה את פעולותיהם ושיקוליהם של הגורמים המדיניים בכלל והחיילים והשוטרים בפרט העלתה בי קבס.
 
לאחר מספר דק` של מחשבה, המלצתי על הרשומה. החלטתי שהדיעה האישית שלי לא אמורה להוות שיקול ובהחלט יש אנשים החושבים כפי שחושב אותו בלוגר. הדיעה אמנם קיצונית (יש שיאמרו שאף קיצונית מכדי להופיע באתר – קיבלתי מספר מסרים עם בקשות למחיקה), אך זו עדיין דיעה וככזו זכותה להישמע.
 
"חישבו בעבור עצמכם ותנו גם לאחרים את אותה הזכות"
(הפילוסוף וולטר)
 
לא מזמן קידמתי רשומה שעסקה בצורה הומוריסטית בהשוואת המזרחים לערבים המעוניינים להיות יהודים. אני הכרתי את הבלוג וידעתי שכותב הבלוג נוהג לפרסם רשומות סאטיריות. הגולשים שהגיעו לבלוג עקב הקידום, לא חשבו כך.
מעבר לכמות התגובות האסטרונומית שאותה רשומה השיגה, תיבת המסרים שלי הופצצה בבקשות להסיר את הרשומה מהאתר.
 
סירבתי להסיר את הרשומה מהאתר וסירבתי גם להסירה מהקידום. גם אם אותה רשומה לא היתה סאטירית אינני חושב שהייתי מסיר אותה. אין ספק שאם הרשומה לא היתה סאטירית הרי שהיתה גזענית ממדרגה ראשונה, אך האם עצם ההסרה של הרשומה היתה מבטלת את הדיעה של אותו כותב? האם כל אלו שהגיבו בקריאות גזעניות משני הצדדים היו חושבים אחרת עקב אי פרסומה? האם אני יכול לנכס לעצמי את הזכות להחליט היכן עובר הגבול בין דיעה לגיטימית לגזענות שאין מקומה במדינתנו?
 
"הצנזורה משקפת את חוסר הבטחון של החברה בעצמה. זו חותמת של שלטון רודני"
(פוטר סטיוארט)
 
אנשים נוטים לנפנף בחופש הביטוי כאשר הוא תואם את מטרתם ולשכוח אותו כאשר הוא נוגד אותה. אני משתדל שלא ליפול במלכודת הזו, אבל אני מאמין שנפלתי בה פה ושם. אז איפה לדעתכם עובר הגבול? באיזה שלב מגיע הזמן להפעיל צנזורה אם בכלל?

מחשבות של 25 על “על צנזורה בבלוגים

  1. אני אישית…
    חושב שהרשומות המומלצות לא צריכות לעסוק בכלל בדעות פוליטיות, כי ברגע שרשומה כזאת מומלצת (ואפילו מגיעה לעמוד הראשי), מתחילות המהומות והיצרים מתלהטים.

  2. שמע אתה צודק.
    אני חושב שבן אדם חכם יודע לעשות את השיקולים הנכונים ולא ללכת רק לפי הדיעות שלו. הציטוטים האלה של וולטר מדהימים. אני חושב שאני ארשום לי אותם איפשהו..

  3. זו שאלה מעניינת
    כי בסה"כ אני מכיר אותך באופן אישי ולכן אני גם יודע שאתה לא תקדם רשומות שסתם יגרמו לפרובוקציות, אלה הרצון לגרום לדיון בעניין, ולגרום לצד שקורא, להסתכל על צד אחר של נושא מסויים. למרות זאת אני חושב שהרשומה על המזרחיים הייתה טעות בנוגע לצורך לקדם את הרשומה הספציפית. למרות הרצון לקדם בלוג שידוע בהיותו סאטירי, צריך לזכור שבקידום, רוב האנשים שנכנסים לבלוג לא מכירים אותו ולכן גם לא יודעים בד"כ שהוא סאטירי, בייחוד שברשומה הנוכחית היה קשה לזהות שבאמת מדובר בעניין סאטירי בלבד.

  4. הבעיה היא שיש
    רשומות שמאלניות רבות מומלצות, ולעתים רבות – פוגעניות וגסות ומעליבות ואפילו חסרות כל תוכן מלבד השמצות, ובכל זאת הן מומלצות ואין איזשהו "איזון קדוש" ואין באותה כמות רשומות ימניות אפילו מאלה הפחות מתלהמות <ואיני מדבר על שלי>.

  5. אני לא מסכים עם הדרך בה אתם פועלים
    אבל אין לי כוונה להגרר לדיון הזה כאן. אני אגיב בנושא במקום ובזמן שארגיש צורך.

  6. אני חולק עליך
    רשומות פוליטיות הן דיעות לכל דבר על נושאים שמשפיעים בחיי היומיום של כולנו, ועל נושאים כאלו נוצרו בלוגים.

  7. גם וגם
    אך רוב המסרים שאני מקבל הם שנוגע לעניינים שאינם טכניים. אם את נתקלת ברשומה הכוללת מחשבות אובדניות, אני אשמח אם תשלחי לי מסר בנושא. אני בד"כ מפנה את סה"ר לרשומה ואם מדובר בפעולות אובדניות מיידיות אני מטפל בנושא מול המשטרה.

  8. על אף שאני מצאתי ברשומה הומור
    אני יכול להבין מדוע אנשים לא מצאו בו כזה. למרות זאת, מטרתה של סאטירה אינה רק להצחיק אלא גם להציב את האמת העירומה בצורה מוקצנת מול עיני הקוראים.

  9. באיזה שלב זה הופך מבדיחה להסתה?
    התמונה של רבין בבגדי הSS לא כונתה "הסתה" עד לאחר ביצוע הרצח. האם אותם מסיתים אכן התכוונו שרצח יתבצע בעת שיצרו את התמונה?

  10. אגב, התמונה של רבין במדי SS
    שמרבים לנופף בה כ"הוכחה להסתה" הונפה על ידי מישהו אחד בלבד – אבישי רביב… <כן, שמפניה השב"כניק> זה היה בדף בגודל A4 ואיש לא יכל להבחין בה זולת ניצן חן שנקרא על ידי אבישי רביב לצלם אותה.

  11. מסכים איתך שיש אנשים שמחפשים
    על מה לצעוק גם במקומות שאין. במקרה הזה אני מדבר על רשומות שדווקא כן הולכות על הגבול.

  12. לדעתי יש מקום לצנזורה
    בתכנים שעוברים על החוק או שעלולים לפגוע פיזית (כגון עידוד לאנורקסיה). אבל גם במקרים אלו צריך לבחון כל מקרה לגופו.

  13. כל עוד תוכן הרשומה לא עובר
    על חוקי מדינת ישראל או מדיניות תפוז אנשים, לכל בלוגר הזכות לכתוב מה שעולו בדעות – אסור בשום אופן לשכוח שמדובר ביומן אישי, ולכן, גם אם הדעה קיצונית והרבה לא מסכימים איתה, אין סיבה לפסול את הרשומה – כיוון שזוהי דעתו של כותב היומן (ובכוונה אני כותב יומן ולא בלוג) ומי שלא רוצה לקרוא אינו חייב.

  14. זה כמעט נכון
    יש גם מקרים שונים שלאו דווקא עוברים על חוקי מדינת ישראל אבל עוברים באופן ברור על חוקי הנטיקה. רק היום מחקתי בלוג שכל מטרתו היתה ביצוע אאוטינג לגולשים מהצ`אט של נענע. הבלוג פרסם תמונות שלהם, שמות (מלאים אם אפשר), גילאים, מקום מגורים ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *