טוב, לא בדיוק נגמרות המילים, אבל נושא שפעם העסיק את כל הזמן השלי עד כדי כך שפתחתי עליו בלוג, פתאום פחות מעניין אותי. פתאום אני מוצא את עצמי דוחה את הכתיבה עליו, דוחה את הקריאה עליו ודוחה את כל ההתעסקויות בו.

שלא תבינו לא נכון, אני אוהב לכתוב, אני נהנה לשחק במילים וכשאני רואה תגובות לפוסטים שאני כותב אין שמח ממני. אבל עצם ההתעסקות בכתיבה ובתקשורת תופס פחות ופחות מהזמן שלי וכתוצאה מכך גם הרצון לכתוב פוסטים בנושא יורד. אז מה אפשר לעשות?

1. להפסיק לכתוב בבלוג זו אמנם אפשרות, אבל הפחות רצויה מבחינתי. אני חושב שלבלוג עדיין יש זכות קיום ועדיין לא הגיע זמנו. אני מעדיף לפנות לפתרונות אחרים.

2. לעשות הפסקה עד שהחשק יחזור זה פתרון סביר. אבל מה אם הוא לא יחזור? אני שונא להשאיר בלוג מיותם. מצד שני כבר בתחילת הבלוג אמרתי לעצמי שאני אכתוב רק כשיהיה לי חשק ולא אכריח את עצמי בשום אופן…

3. להרחיב את הטווח. כרגע הבלוג מיועד בעיקר לכתיבה על כתיבה ובלוגים עם סטיות קלות לכיוון תקשורת ואינטרנט. אולי כדאי להרחיב את האזור של התקשורת והאינטרנט בכלליות ולהפוך את הבלוג מבעל נושא צר לבעל נושא רחב. ואולי כדאי בכלל לפתוח אותו לכל נושא שעולה על הדעת כולל אקטואליה, מקרים מהחיים וכו'.

מה אתם אומרים? יש לכם עוד רעיונות בשבילי? ובכלל, האם עדיף לנהל בלוג אחד ולכתוב בו הכל או לכתוב כמה בלוגים בנושאים צרים?

תגיות: ,

14 תגובות

|
  • אורי דרור המפקד says:

    אני ראשון!
    לדעתי אתה צריך לאחד את כל הבלוגים לבלוג הזה, ולעבוד עם תגיות בצורה חכמה יותר, או להקפיד על כותרות מתאימות יותר.
    בכל מקרה, הקונספט של עשרות בלוגים לכל אדם גורם להזנחה מסויימת, ומונע מהקוראים האדוקים (אם כי חדשים…) מלקרוא את כל מה שאתה כותב.
    אם תחליט לא לאחד את כל הבלוגים, אנא הגב לתגובה זו עם קישורים אליהם, כדי שאוכל לעשות מנוי.

  • אני מראש בחרתי בבלוג יחיד (באינטרנט, בעבודה יש לי שלושה), כי היה לי קשה להתפרש. אבל למרבה המבוכה גם בבלוג היחיד הזה, בזמן האחרון, נגמר לי החשק לכתוב. "נגמר לי החשק", מתכוון לומר, שתמיד כתבתי מתוך דחף, ובזמן האחרון הדחף נעלם.
    אני שונאת לכפות על עצמי את הכתיבה, ובזמן האחרון באמת תוהה מתי יתקוממו עלי משתתפי פורומי הבלוגים ויגידו "מה את מתערבת? את כבר לא בלוגרית".
    ובכל זאת, אני בוחרת באופציה 2 שלך, ומחכה.

    באשר לך, נראה לי שלפחות לחלק מהבלוגים שלך יש זכות לחיים משלהם, לא במעורבב. למשל בביקור"ט נראה שהקהל יותר קטן, ויש לך שם "משמעת כתיבה" מסוימת. אותו אין טעם לערבב עם שאר הבלוגים.
    ההחלטה לערבב בלוגים תלויה בכמות הכתיבה בשאר הבלוגים ובמשך השקט בבלוג אחד… מסתכלים על הנתונים ו… נותנים לתחושת הבטן להחליט…

  • lior says:

    אורי אתה כותב מעולה. אני מקווה שתמצא את הדרך שתיהיה לך נוחה להמשיך לכתוב.

  • כשנגמרות המילים, עוברים למשהו ויזואלי, תמונות מטיולים, תמונות של תחביב שאתה עוסק בו וכו', כל דבר שאנשים יכולים להתחבר אליו בקלות, להתרגש ולהנות.
    בהצלחה!

  • פשוט משנים כיוון.
    אנשים משתנים, נושאי העניין שלנו משתנים.

    כמו בזוגיות, ככה גם בבלוגיניג, מותר לך להתחיל להשתנות – הקוראים שלך יקבלו את זה ויהנו מהמהלך.

  • לאחר את כל הבלוגים זה קצת בעייתי מבחינתי. יש לי כמה שאנשים לא יודעים עליהם, יש לי כמה עם נושא מאוד ספציפי ותאריכי פרסום מאוד ספציפיים. אולי אני אאחד חלק מהבלוגים שלי… נראה.

  • צודקת לחלוטין. את ביקור"ט בכל מקרה אני לא אאחד עם בלוגים אחרים.
    למען האמת אני חש שלכל הבלוגים שלי יש זכות קיום בפני עצמם, הבעי מתחילה כאשר אין חשק לכתוב על נושא מסויים ואז הבלוג הספציפי מרגיש מוזנח…

    נראה לי שבסופו של דבר אני ארחיב את התחום שעליו מתבסס הבלוג הזה. אבל אני עדיין חושב על זה.

  • אני תמיד אמשיך לכתוב. אני רק צריך להחליט איך ואיפה. תודה 🙂

  • אני לא בטוח שפוסטים ויזואליים יתאימו כל כך לבלוג הזה. מעבר לכך אני יותר אדם של מילים מאשר של תמונות (כל פעם שאני שם תמונה אני מרגיש שאני מבזבז 1000 מילים P-: )

  • אני מניח שזה נכון, אבל אני עדיין לא מוכן לשנות כיוון לגמרי. אני חושב שאני פשוט ארחיב את הנושאים שאני כותב עליהם כאן. אבל לא אשנה לחלוטין את הקונספט של הבלוג.

  • לדעתי זה ממש תלוי בכותב. כלומר, אם כרגע מעניין אותך לכתוב, רק על נושאים תחת מטרייה קצת יותר רחבה, או שהכתיבה עצמה כבר הופכת סוג של מטלה.
    אני לא רואה בעיה בלהרחיב כיוונים לבלוג, להיפך, בעיניי זה מעניין, כי זה אומר שהקוריאם הם סוג של שותפים להתפתחות שעוברת על האדם. זה הופך בלוג לעשיר יותר בעיניי.
    במקרה שלי באמת התחילו לעניין אותי הרבה מאוד דברים אחרים, ובאמת שקלתי הרחבה של הבוג לכיוונים נוספים, אבל ברמה הרבה יותר עמוקה מזה, זה היה מה שאתה קורה "נגמרו המלים". שלשבת לכתוב היה צריך לעשות בכוח, או לא לעשות בכלל. אז זמן מה ניסיתי בכוח, וזה הרגיש לא טוב. כרגע אני בוחרת ב-2.

  • אורי דרור המפקד says:

    אז שים פורנו.

  • גם אני לא רוצה לכתוב בכוח. במקרה שלי יש לי הרבה מה לכתוב, פשוט יש לי מקומות אחרים לכתוב את זה.

|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *