עד רמת הבדל

חבר שלי סיפר לי על חבר שלו ששמע את הסיפור הבא מחבר שלו. אני לא יודע עד כמה הוא נכון אבל הוא אחלה סיפור.
פלוני אלמוני אחד נסע מאחורי מכונית סובארו חביבה ונעצר מאחוריה ברמזור אדום. רגע לפני שהרמזור התחלף הוא ראה את הנהג משליך בדל סיגריה מהחלון. אותו פלוני אלמוני החליט שלא לעבור על זה לסדר היום, עצר ליד הבדל, אסף אותו והחל לנסוע אחרי הסובארו. לאחר כרבע שעה נסיעה עצרה הסובארו בחניה פנויה. אותו פלוני אלמוני עצר לידה בדיוק כאשר הנהג יצא מהאוטו, הוא פנה אל הנהג, הגיש לו את בדל הסיגריה, אמר לו "סליחה, אני חושב שהפלת את זה" ונסע משם.

נזכרתי בסיפור הזה יום אחרי שראיתי את הכתבה על תושב השרון שהתעקש שלא לשלם דו"ח של 250 שקלים על השלכת בדל סיגריה ומצא את עצמו נקנס ב2000 ש"ח על ידי השופט. אני מזדהה עמוקות עם הפסיקה של השופט. אנשים שמעשנים לא רק מזהמים את האוויר שאני נושם בעשן מסריח ומסרטן, רובם גם אוהבים להשאיר עדויות למעשה הנלוז במקום בו הם סיימו לעשן. מישהו מאיתנו לא נדרש בצבא לנקות אזורים "עד רמת הבדל"? מישהו מאיתנו לא ישב על ספסל בגינה שרגליו מתבוססות בשאריות של סיגריות? אני חושב שלא.

גם אם נתעלם מנושא הלכלוך והזיהום, אי אפשר להתעלם מהסכנה. אני זוכר שכשהייתי קטן, מעשנים נהגו לזרוק את בדלי הסיגריות שלהם על הרצפה והתלווה לכך אקט מאוד אופנתי וחשוב – רמיסת הסיגריה עם הרגל. הרמיסה שירתה שתי מטרות – היא גם נראתה "גזעית" וגם מנעה מצב שבו הסיגריה תישאר דולקת וחס וחלילה תשרוף משהו.
היום, לצערי, האופנה השתנתה ומעשנים נוטים להשליך את בדל הסיגריה הבוער כלאחר יד מבלי לטרוח לכבות אותו או לראות היכן הוא נוחת. אמנם בעיר הסכנה היא פחותה מאחר ורוב האזורים הם מדרכות בטון או כבישי אספלט, אבל נתקלתי לא אחת בבדלי סיגריות לא כבויים גם ביערות, גם בשטחי בר (מלאים עשבים יבשים) וגם בגינות השונות באזור המרכז.

לפני כשבועיים, ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן באזור 19:00, הייתי בדרכי הביתה מהעבודה כאשר עלה באפי ריח של שרוף. במרחק של כ-200 מטר ממני עמד לו פח אשפה עירוני והעלה עשן שלא היה מבייש אף מדורת ל"ג בעומר. לפני שהספקתי לחשוב מה לעשות ראיתי את אחת המוכרות מהפיצוציה הקרובה יוצאת עם כוס מים ושופכת אותה לתוך הפח. זה לא ממש עזר אבל מיד אחריה הגיע המוכר מחנות האופטיקה עם קומקום ורוקן את כולו מעל העשן. באופן מפתיע גם זה לא הפסיק את הבעירה אז המוכרת מהפיצוציה חזרה פנימה ויצאה אחר שתי דק' עם גיגית מלאה מים אותה היא רוקנה לתוך הפח והעשן לאט לאט פסק.
אני חושב שדי ברור מה קרה כאן. משהו החליט להיות אזרח טוב ולא להשליך את הסיגריה הבוערת שלו על המדרכה. במקום זה הוא השליך אותה, מבלי לכבות אותה תחילה, לתוך פח האשפה והמשיך לדרכו תוך שהוא בטוח שהוא עשה את המעשה הנכון.

אני זוכר שכשהייתי קטן היתה פרסומת בטלוויזיה שבה ראו קופסת סיגריות שממנה יצאו תולעים. בסוף הפרסומת התנוסס הסלוגן "סיגריות, זה מגעיל אותי". הבעיה היתה שזה לא באמת הגעיל אותי (הפרסומת, לא הסיגריות) וכבר אז היא נראתה לי מגוחכת. ראיתי עשרות קופסאות סיגריות בבית (שני ההורים מעשנים) ומאף אחת מהן מעולם לא יצאו תולעים. למרות הפרסומת הלא מוצלחת, עצם המחשבה היתה נכונה ואני חושב שכיום אנחנו בשלים לעוד פרסומות נגד המנהג החולני הזה (בתקווה שהפעם יהיה קופי קצת יותר רציני). מעבר למאבק בעישון סיגריות, צריך גם לחנך את ציבור המעשנים לדאוג ולכבות את הסיגריות שלהם כאשר הם מסיימים לעשן, אולי לא אכפת להם שאחרים צריכים לנשום את העשן שיוצא להם מהריאות אבל אני די בטוח שרובם לא מעוניינים להיות הגורם לשריפה.