הסרבן הוא גיבור קוראת הרשומה של טלי. ובעודי קורא את התגובות הצטברו בי מחשבות רבות כל כך שהייתי חייב להעלותן על הכתב.

טלי, בתגובותיה, מגדירה את הסירוב כדרך היחידה וכצעד ראשון בדרך להפסקת הכיבוש ולהגעה לשלום אמיתי. היא טוענת שהסרבנים הם האמיצים שהצליחו להמנע משטיפת המוח שהינה נחלת כולנו. היא טוענת לאומץ ליבם מאחר והם מוכנים לשבת בכלא על סירוב מצפוני במקום להוציא 21 נפשי. כמו כן היא טוענת שכחלק מאבני היסוד הדמוקרטיים כל אדם רשאי לסרב לבצע פעולות כלשהן והשוותה את המקרה לאנשים כמו מרטין לותר קינג אשר בסירובו לקבל את הערכים שהציגה המערכת באותו הזמן בעצם שמר על הדמוקרטיה.

על מנת להגדיר את הסרבנים כאמיצים, הייתי מגדיר קודם כל מהו אומץ. אומץ הוא יכולת לעמוד בפני פחד גדול ולהתמודד איתו.
הסרבנים מוכנים ללכת לכלא, וזוהי בהחלט התמודדות עם פחד. האם זהו הפחד הגדול שלהם, או שמא הפחד הגדול שלהם הוא התמודדות מול החלטת הרוב. רוב העם בחר ממשלה ואותה ממשלה קיבלה החלטות. ההחלטות הנ"ל מחייבות כחלק מן הרוח הדמוקרטית והחוק במדינה. אדם אמיץ לטעמי היה בולע את האידיאולוגיה שלו או לחילופין מודיע קבל עם ועדה שהדמוקרטיה אינה צורת השלטון המתאימה. כל עוד אותם סרבנים מנסים להנות משני העולמות (גם להשאיר את הדמוקרטיה וגם לא לפעול ע"פ כלליה), הם מתחמקים מההתמודדות עם פחד שלהם ועד כן אינני מגדיר אותם כאמיצים.

שטיפת מוח היא דרך מאוד פשוטה להגיד שהרוב טועה. בכל פעם שמישהו יהיה בדיעה שנוגדת את דעת הרוב הוא יאמר שמישהו שטף את מוחם ועל כן הוא הצודק היחיד. אין ספק שאותו אדם סובל מהערכה עצמית גבוהה במיוחד, אך לדעתי לוקה בחסר. אם רבים היו אומרים לי שהחנות שלי פתוחה, הייתי בוחן אותה שוב כדי לוודא.

אבן היסוד הראשונה של הדמוקרטיה היא קבלת המיעוט את החלטת הרוב ופעולה על פיה. כל שאר החלקים הם נגזרת של אבן היסוד הזו. אין לי כל בעיה עם אקט הסירוב עצמו אך הקרקס התקשורתי שעשו מהסירוב ומהמכתב שנכתב זהו נסיון, כושל לדעתי, לשנות את החלטת הרוב בצורה שאינה דמוקרטית אלא אקט פוליטי חסר טעם. כל נסיון השוואה למרטין לותר קינג או לגנדי הינו נסיון לתת לגיטימציה למשהו שאינו לגיטימי מלכתחילה. אם הייתי מאמין שאדם רשאי להכות את ילדיו והייתי קורא לסרב לשלוח את הילדים לבית הספר (נוגד את חוק חינוך חובה) מאחר והם לומדים שם לא לפעול באלימות, גם הייתי יכול להשוות את עצמי למרטין לותר קינג. לא כל השוואה שנראית דומה, אכן נכונה.

ישנם אנשים שנוטים ללכת לקיצוניות, בין אם מדובר בפוליטיקה, בין אם מדובר באוכל, בין אם מדובר בכל דבר אחר. לא בכל הפעמים זו טעות. לא בכל הפעמים זה נכון. אבל כל עוד אנו נמצאים בתוך מערכת ומגדירים את עצמנו בחלק מהמערכת הזאת יש לפעול על פי חוקיה ולא לנסות למצוא את הפרצות שבקצוות. את זה הסרבנים לא עושים ולכן הם טועים לדעתי.

תגובה אחת

|
|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *