זה היה הבית שלהם, ועכשיו עומדים לגרש אותם משם. חלקם חיו שם מאז שנולדו וחלקם מצאו שם בית חם לאחר שלא מצאו בשום מקום אחר. את הבית שלהם עומדים לתת לרוצחים חסרי לב. רוצחים שמבלי הנד עפעף הורגים אותם ומגרשים אותם מהמקום שלהם.
 
אין להם דרך להתמודד עם הגזירה. היא הונחתה מלמעלה בהינף עט ע"י פקיד שלא אכפת לו. הוא נמצא שם ולא מרגיש את מה שהם מרגישים, לא יודע עד כמה הם צמאים לבית.
הם לא יודעים עדיין מה מחכה להם. הם עוד מאמינים שהם יישארו שם, מאמינים שלא יקחו אותם. הם עוד לא יודעים שגורלם נחרץ.
 
כאשר יעשה המעשה, הם יסתכלו על המבצעים בעיניים עגולות ותמימות, לא יבינו למה הם מרגישים רע פתאום. לא יבינו איך מבית חם ואוהב הם יגיעו למקום…. לשום מקום. בעוד כוחם עוזב אותם, הם בוודאי ישלחו נשיקה אחרונה ליד אשר מחזיקה בהם לבל ישתוללו בעת ההרג.
 
אל תסגרו את תנו לחיות לחיות. אל תהרגו אותם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *